שיר אלבמה

שיר אלבמה – ז'יל לרואה
הוצאת מחברות לספרות 176 עמ'

"אהבנו
כל כך
וגם
הכאבנו
קשה לי
לנשום
 מה קירב אותנו זה לזה? השאפתנות, הריקוד, השתיה – כן, כמובן. התשוקה המכשפת לנצוץ. שום רקיע לא היה רם או עצום מספיק." עמ' 129
 זלדה סייר, יפהפיית הדרום, בתו של שופט, נכדתו של סנטור, בת זקונים אריסטוקרטית, היא נפש חופשייה הנאבקת על הזכות לבטא את החיים הגועשים בה. זלדה פוגשת את סקוט פיצג'רלד במסיבה, הוא מתכוון להיות סופר, וחייהם נקשרים ביחד בקשר גורלי שיהרוס את שניהם.
"מיום שנתקלתי בו לראשונה, לא פסקתי לחכות. ולהתקיים, למענו, עמו, כנגדו."
 השניים מתחתנים, שלא לשביעות רצון הוריה של זלדה, אשר לא טורחים להגיע לחתונה. יחד הם הופכים לזוג נוצץ בחברה הגבוהה בניו יורק, חיים את ימי הג'אז של שנות ה-20, עוברים לפאריז וחיים בחבורת "הדור האבוד". הרבה אלכוהול, קוק, מין, ריקודים, בילויים עד סוף הלילה. זלדה חיה על סלט תרד וכוס שמפניה, נערות אחרות שמנסות לחקות אותה מתמוטטות ולא עומדות בכך. אבל זלדה עתידה לגלות ששאיבה אינסופית ממאגר האנרגיות של הגוף, יש בצידה תג מחיר. והמחיר שהיא תשלם על אורח החיים הפרוע שלה, הוא מחיר כבד.
 הרומן מספר על הקשר בין השניים, קשר בל-יינתק ובו בזמן קשר הרסני. שני בני אדם שלא יודעים שובע ונידונים לאכזבה. יותר משסקוט אוהב את זלדה, הוא חפץ בה. לא במובן המיני, דווקא, במובן הרכושני. סקוט מקנא לה, שולל ממנה את האהבה היחידה שיכולה הייתה להיות לה, עם גבר אחר. ויותר מזה, הוא גונב את כשרון הכתיבה שלה, משתמש בחומרים שלה כשלו.
 וזלדה מתחבאת כדי לכתוב, מחביאה את מחברותיה כדי שבעלה לא יגנוב ממנה את מה ששלה.
 "יש כאלה שמתחבאים כדי לגנוב, כדי להרוג, כדי לבגוד, כדי לאהוב, כדי להתענג. אני נאלצתי להתחבא כדי לכתוב. הייתי רק בת עשרים כשנפלתי ברשתו – ברשותו – של גבר המבוגר ממני אך במעט, שרצה לשלוט בחיי ועשה זאת רע כל כך."
 בשביל זלדה, הכתיבה היא כורח: "אנשים סבורים שכתיבה היא שיחה ארוכה שאדם מנהל עם עצמו.... ואילו אחרים חושבים שלכתוב זה להישכב לפני איזה אדון פרויד. אבל לא: לכתוב משמעו לעבור מיידית לדברים הרציניים, לגיהינום הישיר, לגריל המתמשך, שמקרי אושר נמזגים בו לפעמים במתח של אלף וולט."
 חלק גדול מחייה מבלה זלדה בבתי משוגעים, בזמן שסקוט הולך ומידרדר.