הזיית ניו יורק

הזיית ניו יורק - רם קולהאס

הוצאת בבל, 320 עמ'

ספר חשוב ומומלץ מאד, של האדריכל הידוע רם קולהאס. בספרו מתייחס קולהאס לאדריכלות של מנהטן כתוצר של תיאוריה לא מנוסחת, שבמרכזה, לדעתו של קולהאס, טמונה הכוונה לחיות בתוך פנטזיה, להתקיים בעולם שהוא כולו מעשה ידי אדם. המניפסט של בירת המאה ה-21 מבטא את האופן שבו האנושות מתבוננת וחושבת על העיר, על האורבניזם, ולמעשה (אם יותר לי להרחיב) על החיים בכלל, על מטרת החיים ועל מקומה של ישות עליונה יותר בתוך המערכת הזו - למעשה, לפי הניתוח של קולהאס, העדרה של ישות רוחנית גבוהה יותר מתוך המשוואה של הקיום המנהטני.

אדריכלות, תמיד, היא יותר מאשר "סתם" לבנות בנין. אדריכלות היא תפיסה פילוסופית, חברתית, אתית, כלכלית, סוציו-אקונומית. בניגוד למשקל ולרצינות של הדברים, הספר של קולהאס זורם וקריא מאד.

הדברים שעולים מתוכו, התמונה של אמריקה וההשפעה שלה על העולם, שינו לי את נקודת המבט ממש תוך כדי הקריאה.
השיא הגיע בפרק שמתייחס לבנין מועדון הספורט של הדאוןטאון בקצה הדרומי של מנהטן, על גדת נהר ההדסון.
בפתיח לפרק מצוטט שיר של בנג'מין דה קסרס, "מראות ניו יורק", שבין היתר אומר: "אנחנו בניו יורק מתענגים על המסות השחורות של המטריאליזם. אנחנו בטון. אנחנו גוף. אנחנו סקס. אנחנו זכרים עד העצם. אנחנו סוגדים לחומר, לאנרגיה, לתנועה, לשינוי."

ניסיתי לחפש בגוגל את השיר הזה ולא מצאתי בשום חיתוך. במקום זה, באחד החיפושים עם מילות מפתח מהשיר, מצאתי למרבה הפלא מאמר על הרבי נחמן מברסלב שנותן בדיוק את הקונטרה למה שנאמר לעיל.
"חיותו של האדם, חיוניותו, היא בחינת רוח. בניגוד לחומר הדומם והמוגבל, הרוח מתייחדת בסגולתה לזרום, להיות דינאמית, בלתי נתפסת ואינסופית."
"את הריקוד דורש רבי נחמן בדברי חז"ל 'לבו נשא את רגליו'. ביטוי זה מתפרש אצל ר"נ לא כניב בלבד אלא כפשוטו. ברגיל נוטים אנו לחשוב, כי הרגלים הן הנושאות את הלב ומוליכות אותו, אבל מסתבר שיש פעמים שדווקא הלב הוא הנושא את הרגלים. דרשה זו, מתקשרת כך נראה לרעיון המופיע בכמה ספרי חסידות, בו נדרשת הרגל — כהֶרְגֶל. פעילותה של הַרֶגֶל עלולה להפוך למכאנית, ל'חסרת רוח', עד שילך האדם לאן שרגליו מוליכות אותו כמצוות אנשים מלומדה, ללא התכוונות פנימית. נשיאת הלב ע"י הרגלים משמעה, שגם פעילויות חיצוניות (כגון הליכה, מעשה ידיים, דיבור) תעשנה 'מתוך הלב', מתוך פנימיותו של האדם".

מהספר עולה דמותה של אמריקה, ובייחוד ניו-יורק, כרומי החדשה, המעצימה את תרבות הגוף, את החומר, את השינויים והקידמה התמידיים המוחלים ללא הרף על החומר. את הרוח, אמריקה לא ממש צריכה במשוואה הזו שלה.

ללא ספק ספר חשוב ומעורר מחשבה.

---------------------------------------------

מתוך ויקיפדיה:

אדריכלות היא נושא רב תחומי, הכולל בתוכו מתמטיקה, מדע, אמנות, טכנולוגיה, מדעי החברה, מדעי הסביבה, פוליטיקה, היסטוריה, פילוסופיה וכדומה. במילותיו של ויטרוביוס, "האדריכלות היא מדע, שתלוי במדעים רבים אחרים, ומקושט בחכמות רבות ומגוונות: ובעזרת האדריכלות ניתן לשפוט את יצירות האמנות מהתחומים האחרים". הוא מוסיף כי אדריכל צריך להיות מצוי היטב בתחומים כמו מוזיקה, אסטרונומיה, וכו'. הפילוסופיה היא החביבה ביותר; למעשה יש תמיד התייחסות לפילוסופיה של כל אדריכל כמדברים על הגישה שלו. רציונליזם, אמפיריציזם, סטרוקטורליזם, פוסט סטרוקטורליזם, ופנומנולוגיה הם כולם גישות פילוסופיות שמשפיעות על האדריכלות.