הדוד פטרוס והשערת גולדבך

הדוד פטרוס והשערת גולדבך – אפוסטולוס דוקסיאדיס

הוצאת ידיעות ספרים 172 עמ'

זהו סיפור על הדוד פטרוס, גאון מתמטי, שכילה את חייו בניסיון להוכיח את השערת גולדבך. ההשערה אומרת שכל מספר זוגי הגדול מ-2 הוא סכום של שני מספרים ראשוניים. נשמע פשוט, אבל עד היום לא הצליחו המתמטיקאים להוכיח אותה. בינתיים נבדקה ההשערה באמצעות מחשב ונמצאה נכונה עד למספרים גדולים מאד, אבל זו אינה הוכחה מתמטית.

אלא, שאין צורך להיבהל. זה אינו ספר מתמטיקה. המתמטיקה נזכרת בספר, אבל הנושא של הספר הוא הגאונות. הרצון של אדם להקדיש את חייו לדברים שגדולים ממנו, לעשות דברים מדהימים ולהשאיר את חותמו, להשאיר עקבות בלתי נמחים בדפי ההיסטוריה האנושית. ובצד הגאונות, שוכן לו כצל מלווה – השיגעון. באותה מידה אפשר היה לכתוב על האמן הגאון המיוסר, אשר מנסה להביא את יצירתו לכלל שלמות. אלא, שהמתמטיקה שונה מכל תחום אחר של רוח האדם.

"אותה תצרופת של אמת ויופי המתגלה מבעד להבנה של משפט חשוב, זו לא ניתנת להשגה באמצעות שום פעילות אנושית אחרת, אולי רק (אני לא יכול לדעת) דרך הדת המיסטית. גם אם השכלתי המתמטית היתה זעומה, גם אם היתה לא יותר מהרטבת כפות רגלי בחוף האוקיינוס האדיר של המתמטיקה, היא סימנה את חיי לעולם, נתנה לי טעימה קטנה מעולם גבוה יותר. כן, היא עשתה את קיומו של האידיאלי למשהו אשר קצת יותר ניתן להאמין בו, ואפילו למשהו יותר מוחשי."

בספרו של מריו ליביו "האם אלוהים הוא מתמטיקאי", שכנע אותנו פרופ' מריו ליביו בדבר מעמדה המיוחד של המתמטיקה השונה באופן בסיסי מכל שאר ביטוייה של רוח האדם. המתמטיקה מבטאת אמיתות כל כך בסיסיות, שיש הסוברים כי המתמטיקה היא שפתו הטבעית של אלוהים.

המתמטיקאי, כמן איקרוס המנסה לעוף מעלה ולהגיע אל השמש, עשוי להיכוות מהעוצמה של אותו ידע טהור ובסיסי כל כך. בציור של ברויגל "נפילתו של איקרוס", אנו רואים תמונת יום שלווה, אנשים עסוקים בענייניהם, נוף יפה, בתוך כל זה, איקרוס, נושא הציור, תופס מעט מאד מקום. כמעט יכולנו שלא להבחין בו כלל בתוך הציור. אבל השם מכוון אותנו ומסמן את המשמעות האפלה, הנסתרת הטמונה בציור.

"התחלתי לראות את אנשי המעשה הגדולים של "מלכת המדעים" כמעין פרפרי-עש הנמשכים לסוג אל-אנושי של אור, בוהק אך צורב ואכזרי."

המפגש עם אדם שחי בו האור המבריק של הגאונות, הוא מפגש מרתק, ייחודי. מפגש כזה אינו דומה לכל דבר אחר שנפגוש במהלך חיינו. לטוב ולרע, מדובר באדם בעל איכות שונה, בלתי נתפסת. חייו מוקדשים לעיסוק בתחומו, מתוך כוח פנימי עמוק לאין שיעור. הטוטאליות הזו מרתקת, מכשפת אותנו, מעוררת קנאה ויראה בו בזמן. וכך מספר דוקסיאדיס, מפיו של האחיין של הדוד פטרוס: "כשהקשבתי לו פותר את רזי תורת המספרים, חוויתי בפעם הראשונה והיחידה בחיי את הדבר האמיתי. אין צורך לדעת מתמטיקה כדי לחוש זאת. הניצוץ בעיניו, וכוח שאין לתארו אשר שפע מכל ישותו, אלה היו עדות מספקת. הוא היה גאון מזוקק, מגזע טהור לחלוטין."

וכך אומר ג'ק קרואק ב"בדרכים" על הגאונים הבוערים האלה:

"ואני נגררתי מאחור כרגיל כפי שעשיתי כל חיי בעקבות אנשים שמעניינים אותי, כי האנשים היחידים שמעניינים אותי הם המטורפים, אלה המטורפים לִחיות, מטורפים לדבֵּר, מתאווים לכל הדברים בו זמנית, אלה שלעולם אינם מפהקים או אומרים דבר נדוש.. אלא בוערים, בוערים, בוערים כמו זיקוקי נרות רומאיים על פני הלילה."

אלא, שהבערה הזו, יש לה מחיר כבד. האחיין מביט בדוד פטרוס ורואה את כשלון חייו הצורב. הוא לא הצליח להשיג את הגביע הקדוש של ההוכחה הנכספת, ולכן לא הצליח להצדיק את בדידותו, את טירופו, את העדר כל מסגרת ומשמעות לחייו, נטולי חברים, משפחה. האמנם לא ניתן להעניק ערך לחיים, אלא על פי תוצאתם הסופית של מאמציו של האדם? האם חיי אדם נמדדים רק ב"שורה התחתונה" של ההצלחה או הכישלון, אשר צובעים בדיעבד את כל מהלך חייו, מעניקים או שוללים משמעות מהשעות הרבות שהושקעו בעבודה יסודית, תוך התמקדות כה עזה וביטול של כל דבר אחר לבד מהמטרה שהאדם הציב לעצמו? האם לא נעניק ערך לעצם הדרך שעשה, התהליך העמוק והמיוסר, הניסיון הנואש או הנואל להגיע לשמים?

הספר כתוב באופן כל כך נעים ועדין. המחשבות, האפשרויות, המורכבויות, מובאות בעדינות ואינן מנתקות את רצף הסיפור, המרתק לכשעצמו. זהו ספר שאפשר לקרוא אותו כסיפור חיים מרתק. אפשר לקרוא אותו כאזהרה מפני הבעירה הקודחת הזו, ואפשר לקרוא אותו כספר המציב שאלה חשובה.