יום שישי, 31 במאי 2013

שיעורים אמריקאיים שש הצעות לאלף הבא

שיעורים אמריקאיים שש הצעות לאלף הבא - איטאלו קאלווינו
הוצאת זמורה ביתן, 211 עמ'



בשנת 1984 הוזמן קאלווינו לאוניברסיטת הארווארד לשאת שש הרצאות על ספרות במסגרת סדרת הרצאות יוקרתית. הוא נפטר בטרם השלים את כתיבת ההרצאה האחרונה. המסות שהכין כונסו בספר זה, והן עוסקות בתכונות של הספרות שראוי לשמור לאלף הבא: קלילות, מהירות, דייקנות, נראות וריבוי.
ההרצאות מכילות דוגמאות מהמיתולוגיה, מהספרות, אנתרופולוגיה ואמנות תוך ניתוח מבריק ומאתגר. קאלווינו לא תמיד ברור, הוא עצמו מודה שהוא גולש: "הרצאה זו אינה מניחה לי שאנווט אותה בכיוון שקבעתי מראש", אבל פנינים טמונות בדברים הנאמרים, ואפשר וכדאי ללקטן.
הספר מכיל ציטוטים רבים מעולמו הספרותי של קאלווינו, תוך ניתוח ספרותי ופילוסופי שלהם, ושיבוצם במסגרת המאמרים על פי נושאיהם. זהו שיעור משובח ביותר בספרות, עם הקניית כלים לניתוח יצירות, דרך רבדים ומשמעויות עמוקות, מהותיות הנובעות מתפיסת העולם של המחבר כפי שקאלווינו מפרש אותה.
הספר מכיל אמירות חשובות על הספרות, תפקידה בעולם, על הכלים הספרותיים.
"לדבר עם אלה שטרם נולדו ולא ייוולדו אלא בעוד אלף שנים, או עשרת אלפים שנה? ובדרך קלה כל כך! על ידי הצירופים השונים של עשרים אותיות קטנטנות על גיליון נייר."
בהקשר זה, אחד הדברים היותר מרתקים בספר הוא ההסברים שקאלווינו מספר על הבסיס שעליו בנה את היצירות שלו. הוא מספר על התפיסה הפילוסופית קיומית, על הדרך שבה הוא מתחיל לבנות סיפור (בתחילה הוא מדמיין תמונה, ולאחר שהיא מתחדדת, הוא מתחיל לפתח את הסיפור שגלום בה).


 הנספח הכולל את רשימותיו של קאלווינו על התחלה וסיום הובא במקום ההרצאה השישית שטרם הספיק לכתוב (למרבה הצער, כל כך!). זהו פרק כתיבה מרהיב, המציג יותר מכל את העושר הרוחני שמתוכו כתב קאלווינו.
"היצירה הספרותית היא אחד מהחלקים הזעירים האלה שבהם היקום עוטה צורה גבישית, מקבל משמעות – לא קבועה, לא סופית, לא קפואה עד מוות, אלא חיה כאורגניזם חי. השירה היא אוייבתו הגדולה של המקרה, אף שהיא עצמה בת המקרה ויודעת שיד המקרה תהיה בסופו של דבר על העליונה."

ביליתי שעות מענגות בבוקר שבת עם קפה בגינה, ושקיעה בספר שמייצר תחושת זמן ייחודית משל עצמו. סיכמתי לי נקודות מכל פרק / הרצאה, לא משום שאלו הנקודות הכי חשובות או היחידות, אלא שאלו הנקודות שתפסו את תשומת לבי בקריאה הנוכחית, ואין ספק שזהו ספר שכדאי לקרוא יותר מפעם אחת.

קלילות- "הספרות כפונקציה קיומית, החיפוש אחר הקלילות כתגובה לכובד החיים." לכן קאלווינו תמיד מנסה לכתוב בדרך של החסרת משקל, של הדמויות, של הערים, של מבנה הסיפור והלשון. קלילות מהורהרת, פירוק של נושאים כבדים לרכיביהם הדקים. מארג מילים נטול משקל שמכיל את המהות. מהלך חשיבתי או תהליך נפשי מתוארים באמצעות יסודות עדינים, ובמידת הפשטה גבוהה. הסיפור מפעיל סוגסטיה מילולית על הקורא יותר מאשר בשל המילים עצמן. המסקנה של קאלווינו: הכתיבה כדגם של כל תהליכי המציאות, או אף כמציאות היחידה שאפשר להכיר. השימוש במילים כפי שהוא מבין אותו – כרדיפה מתמדת אחר הדברים, כהסתגלות לרבגוניותם האינסופית.
מהירות- "הסיפור הוא מהלך הפועל על התקדמות הזמן, קסם המשפיע על זרימת הזמן, אגב צמצומו או הרחבתו." בסיפור התמציתי- הכול נתון לדמיון, והמהירות ברצף האירועים מעבירה תחושה של הכרח בלתי נמנע, הניחן בכוח סוגסטיבי גדול יותר. ובכן: חסכנות- התמקדות בעיקר בלבד, מקצב, מהירות סגנון וקיצור המציג הרבה רעיונות בו-זמנית. הכרחיות- כמו בשירה, חיפוש אחר ביטוי הכרחי, יחידאי, טעון, תמציתי, נחרת בזיכרון. דחיסות- של תכנים, לכידת נקודות רחוקות במרחב ובזמן וקשירה ביניהן. קיצור- צמצום של סאגות ואפוסים לכדי ממדיו של משפט.
ועל ספרות: חפץ המופיע בסיפור הופך להיות מעין מוקד ברשת יחסים בלתי נראים. הוא יכול להיות הגיבור האמיתי של הסיפור, זה שתנועותיו הן המניעות את הדמויות, הוא הקובע את טיב היחסים ביניהן. סביבו הולך ומתהווה מעין שדה כוחות, הוא שדה הסיפור.
"הספרות ודאי לא היתה קיימת לולא נטו מקצת מבני האדם למופנמות קיצונית, לאי-שביעות רצון מהעולם כמות שהוא, לולא נטו לשכוח את השעות והימים ולהישיר מבט אל המילים הדוממות, האילמות."


דייקנות- א. תכנית מוגדרת היטב ומחושבת היטב לעיצוב היצירה. ב. העלאת תמונות חזותיות צלולות, חדות ובלתי נשכחות. ג. לשון המדייקת ככל האפשר בלקסיקון ובייצוג גוני הגוונים של המחשבה והדמיון. מבחינתו של קאלווינו, בניגוד לדיבור, בכתיבה יש אפשרות לדייק את המשפט, עד שהשפה נהיית למה שהיתה צריכה להיות באמת. כנגד ההשטחה של המשמעות במילים, בתמונות, בחיי אנשים ותולדות האומות, נאבק קאלווינו באמצעות הספרות. הדימויים שמבטאים את הגביש- המסמל אי השתנות וסדירות, ולעומתו הלהבה- המסמלת תנודה פנימית בלתי פוסקת עם התמדה של צורה חיצונית כוללת. הדימויים מבטאים שני אופנים של גדילה בזמן, של סיווג רעיונות, סגנונות, רגשות. אותה כפילות קיימת בכל ערך, גם בדייקנות. ככל שקאלווינו מנסה לחקור את משמעותה של המילה, הוא חומק מהגשמי אל המופשט. איך משתמשים במילה כדי לדייק את המשמעות?
נראות- "הדמיון הוא מקום שיורד לתוכו גשם", פותח קאלווינו הרצאה זו במשפט נפלא שמכיל את כל המשמעות שאפשר. מבחינתו, המעבר מן המילה לדמיון החזותי, משמש כדרך להשגת הידיעה של המשמעויות העמוקות. הדמיון יכול להיתפס כשיח ושיג עם נפש העולם, או כאמצעי לידיעה, או ככלי המחזיק את אמת היקום.
יש כאן אמירות לא פשוטות על הציוויליזציה של ימינו, שהיא "ציוויליזציה של תמונות". בני האדם מוצפים במבול של תמונות מוכנות מראש, וכתוצאה מכך בזיכרון החזותי שלהם מתערבב הניסיון האישי הישיר עם מה שצפו בטלוויזיה. במוחם מצטבר אוסף של שברי תמונות שמקשה על האפשרות למקד מראות בעיניים עצומות, לדלות צבעים וצורות מאותיות על דף לבן, לחשוב באמצעות תמונות. ההרצאה נכתבה בשנת 1985, מדהים עד כמה הדברים אפילו עוד יותר רלבנטיים היום.
ריבוי- החתירה של הספרות לריבוי אפשרויות.
"הספרות חיה רק אם היא מציבה לפניה יעדים אדירים, גם כאלה המצויים מעבר לכל מימוש אפשרי. רק אם משוררים וסופרים יבקשו לבצע משימות שאיש זולתם אינו מעז אפילו לדמותן, רק אז תוסיף הספרות למלא תפקיד כלשהו."
קאלווינו משבח את הכתיבה של חורחה לואיס בורחס. הטקסטים שלו מצטמצמים למעט עמודים, חיסכון מופתי במילים, אך כל טקס מכיל מודל של היקום או תכונה של היקום: האינסוף, האינספור, הזמן. זהו טקסט שצומח ומתרחב מבפנים. כמו כן, מציין את "החיים הוראות שימוש" לז'ורז' פרק, כמאורע החשוב האחרון בתולדות הרומן. לדבריו, יש בספר תפיסת יסוד רחבה עד אין גבול אך שלמה, חדשות ההישגים הספרותיים, ובעיקר- "פרק אסף את מה שמייחד כל עובדה, אדם וחפץ, ונקב בשמו. איש לא היה מחוסן יותר מפרק מפני החולי הקשה ביותר שהכתיבה לוקה בו בימינו: הסתמיות." וכשקוראים את המשפט מבינים: זו, אכן הרעה החולה של הכתיבה בימינו, הסתמיות הזו שפושטת בכל. כמה חשוב להקפיד על דיוק, לכבד כל מילה כך שתהיה כלי המחזיק הרבה.
"חיי כל אדם הם אנציקלופדיה, ספרייה, רשימת חפצים, אוסף סגנונות שונים, והכול עשוי להתערבב בהם בלי הרף ולהסתדר מחדש בכל הדרכים האפשריות."



2 comments:

ירון גן אמר/ה...

מרתק ומסקרן מאוד. כנראה שאת ההרצאה השישית נקבל כשנגיע למעלה..

אירה יעקב אמר/ה...

ירון במקום ההרצאה השישית פרסמו את התרשומת שקאלווינו ערך לקראת הכנתה, ולא הספיק. אבל הקטע הזה הוא אחד היותר מרתקים בכל הספר. כמי ששולח ידו (גם) בכתיבה אני חושבת שתהנה מהספר