סיפור מסע

סיפור מסע

בצהרי יום שלישי (חג הפסח) נחתנו בשארל דה-גול, בפאריז, בלי לדעת איפה נישן הלילה. יום קודם החלטנו לנסוע, בערב החג, והחלטנו שיהיה בסדר ונסתדר. מהמודיעין בשדה התעופה הפנו אותנו למשרד התיירות שנמצא בשדרות האופרה, שם התברר לנו שכל המלונות שלהם בתפוסה מלאה. המליצו לנו לשבת בקפה עם אינטרנט חופשי ולחפש בעצמנו. ישבנו בסטארבאקס ברחוב היפהפה, הבטנו בפריזאים החולפים על פנינו, נראים נפלא, מלאים בשיק, מייד רצינו גם אנחנו ללבוש שמלות קלילות בגובה אמצע ירך, עם גרבונים שחורים ונעלי סירה שחורות ומעיל שחור מעט יותר קצר מהשמלה, ועם תיק מקסים. גלשנו עד שמצאנו מלון עם מקומות פנויים. שיחת טלפון למלון לא צלחה- קודם היו בעיות לחייג דרך הסלולרי שלנו, אחר כך התברר שמי שענה לנו דובר צרפתית שוטפת. אנחנו לא. בתעוזה של רגע ניגשתי לאישה שישבה לה לבדה בשולחן הסמוך, וביקשתי שתסייע לנו לדבר עם המלון ולהזמין חדר. התברר שגם המלון הזה בתפוסה מלאה. לפני שהבנו מה קורה, היא התיישבה על המחשב, שלפה סלולרי, והתחילה לעשות טלפונים, לדבר בצרפתית מהירה ולזרוק לנו הסברים קצרים באנגלית. היא הרימה מבט והבטיחה: יהיה מלון. אחרי הרבה זמן והרבה טלפונים היא מצאה מקום במלון נובוטל שיושב ליד תחנת המטרו ב- Val de sien אבל רק ממחר. אתם תשנו אצלי הלילה, היא הודיעה לקהל ההמום שלה. ולא הייתה מוכנה לשמוע על תשלום. בעלה נסע עם התאומות לבקר את משפחתו, כך שיש לה חדר פנוי. היא גרה במקום שנקרא גוויאנקור, הקרוב לארמון ורסאי, "עשרים דקות נסיעה מהמרכז", בפועל זה לקח כשעה במונית. היא הכניסה אותנו לבית – דירונת קטנה ומקסימה, אירגנה לנו מזרון על הרצפה ליד מיטת הקומותיים שבה יישנו הבנות, הראתה לנו את כל הדירה, והודיעה שהיא צריכה ללכת לפגישה בפאריז, שנאכל מה שאנחנו רוצים, השאירה לנו את המפתח כדי שנוכל לטייל בסביבה ולאכול במסעדה (סושי), התריעה בנו שננעל את הדלת מבפנים וביקשה שנפתח את הדלת כשהיא תחזור הביתה ולא נשאיר אותה בחוץ..

למחרת כיבדה אותנו בארוחת בוקר צרפתית טיפוסית של קפה וקרואסונים נפלאים, ואז נסענו בליווי צמוד שלה לתחנת הרכבת, סידור כרטיס פס עם תמונות - היא עזרה להדביק את התמונות על הכרטיסים! ועד לדלת לרכבת, וידאה שאנחנו יודעים איפה לרדת, ונפרדנו בחיבוקים חמים.