יום שבת, 5 ביולי 2014

המקווה האחרון בסיביר

המקווה האחרון בסיביר - אשכול נבו



פנינת קריאה מארחת את חיה ארז בביקורת שכתבה, שבהחלט מעוררת רצון לקרוא את הספר.

================== 
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים (קהלת פרק ג).
גם לספר... נראה, שגם מוכנות לקרוא ספר צריכה הבשלה.

באוקטובר 2013 קיבלתי, כמתנת יום הולדת, את "המקווה האחרון בסיביר" של אשכול נבו. התחלתי לקרוא את הספר והנחתי אותו בצד שוב ושוב. לא התחברתי. את העמודים הראשונים הכרתי מצוין – מספיק טוב בכדי להחליט שפגשתי עוד ספר שכנראה אוותר על הקריאה שלו. אחרי תקופה הספר נעלם – וכך, גם כשהחלטתי לנסות לצלוח שוב את העמודים הראשונים, לא יכולתי.

בינתיים, במאי 2014, ניגשתי לצומת ספרים כדי להחליף ספר מתנה אחר והחלטתי לקנות ספר אחר של אשכול נבו. ארבעה בתים וגעגוע. ומכיוון שהפעם הספר עורר געגוע – הקריאה שלו הסתיימה במהרה, עם געגוע והנאה. ספר שתחילתו בהרי ירושלים וסופו באוסטרליה, הוא, כנראה, מתכון לגעגועים משלי. בעיקר כשעולה ממנו טעם של קובה חמוסטה וקובה סלק בתפקיד התפוח שנועד לפתות וצילומים שמגיעים מהבטן.
והיום, יום חמסין שלוחש לך "שלא תחשוב בכלל לצאת מהבית. אין כמו הבית, עם המזגן", הרגשתי שזה בדיוק הזמן לשוב ולנסות לקרוא את המקווה האחרון שהתגלה לפני כמה ימים באחד מהתיקים בבית. ואחרי כמה שעות הנחתי את הספר לידי, אחרי שהפכתי בו את הדף האחרון. ולפני הדף האחרון הספקתי להפוך ולקרוא בשקיקה את כל הדפים שבדרך.

לא ברור מה הבשיל, אבל כשצוללים בזמן הנכון (יום חמסין?) לתוך מימיו הזכים של המקווה, מערבבים בתוך המשקה הקריר קצת מבט ציני על המיליטריזם הישראלי, קצת חזרה בתשובה, קברי צדיקים ואפליית ערבים, קצת שנור יהודי באמריקה עם קצת שחיתות ברשויות המקומיות (תמיד רלוונטי...) ועליה מרוסיה וכל זה עם טוקאן שהגיע בטעות מקוסטה ריקה כדי להסתודד עם הפרוש המצוי (ציפורים תמיד קרובות לליבי, בין אם מדובר בחכלילית סלעים או בזרון שדות) – הקוקטייל יוצא מצוין וטעים.

אשכול נבו, בסך הכל, לוקח את הדמיון צעד אחד קדימה. הרי כולם מדברים במטפורות על ריח התשוקה שעומד באוויר – כל מה שצריך הוא לתת דרור לדמיון ולהספיג את המטפורה בקירות. יבבת הקלרינט נותנת תמיד תחושה של תמצית הנשמה היהודית- אז למה שלא תעורר את מי שהוא כמעט בין המתים. ופשוט לא הוגן למצות את האהבות והתשוקות, לסקס, ליין טוב – כשרק הגיבורים המרכזיים מפספסים את ההזדמנות למצות את תשוקתם.




אין תגובות: