כוכבי הכלב – פיטר הלר
תרגום טל ארצי, הוצאת כתר, 270 עמ'
לְמה תתגעגע יותר מכל, כשהעולם ייחרב, כשכל בני האדם ייכחדו ממחלות, ותישאר
לבדך, ללא משפחה וחברים, רק עם עוד אדם אחד בעולם?
ושאלה נוספת, לא דומה, לְמה לא תרשה לעצמך להתגעגע, כיון שעצם הגעגוע יהיה
כרוך בייסורים גדולים משאת?
היג חזר תוך סיכון חייו לביתו רק כדי לקחת ספרים. הוא מילא את תרמילו בספרי
שירה, לא נגע בתמונות (זיכרון כואב מדי), וחזר לזירת מגוריו.
היג חי בשדה תעופה קטן ונטוש בקולורדו, בעולם שבו רוב בני האדם נספו במגיפת
השפעת ומחלת הדם שהגיעה אחריה, מזג האוויר הולך ומתחמם ובעלי החיים גם הם הולכים
ונכחדים. מעט בני האדם הנותרים רוצחים זה את זה ומנסים לשרוד. אשתו ההרה מתה
במגיפה, ונותר עימו כלבו האהוב ג'ספר. יש להיג שכן קרבי וחובב נשק שכנראה בזכותו
היג נשאר בחיים, מנהלים שגרת חיים למרות ששניהם שונים מאד זה מזה. כל יום היג יוצא
לגיחות במטוסו, כשהכלב יושב לצידו, כדי לבדוק את הגזרה, לתור אחר סכנות. מפעם לפעם
הוא עולה עם כלבו להרים כדי לדוג, לצוד איילים, לנשום.
אני אוהבת לקרוא ספרים אפוקליפטיים, או סרטים מסוג זה. בעולם נכחד, כל
התלונות היומיומיות מאבדות מחשיבותן. כל מה שאנחנו לא אוהבים בעולם שלנו, או אצל
אנשים אחרים, (או אצל עצמנו), מאבד מחשיבותו, נכנס לפרופורציות המתאימות. ועכשיו,
תשאל את עצמך, מה מכל מה שאיבדת, ממה שהיית עלול לאבד לו זה קרה עכשיו, עדיין יקר
ללבך. מה איבדה האנושות, ומה נותר.
כן, זו גם שאלה של הישרדות פיזית, כמובן. איך תייצר לעצמך מזון? איך תארגן
לעצמך מקום מגורים. "החיים מגלים עקשנות אם רק נותנים להם טיפת עידוד". מה
שהיג מספר לנו, ולא היינו חושבים עליו הוא, שבעולם שבו כמעט לא נותרו בני אדם, אתה
יכול לבחור לך איזה בית מפואר שתרצה לגור בו (בתנאי שזה לא בית בעיר, כי הערים נחרבו
במהומות), אתה יכול ליהנות ממצרכים בסיסים שלא מתקלקלים, ללא תשלום. היג מתדלק את
מטוסו ולרגע נהנה מהדלק החופשי עד. עד שהוא נזכר.
אבל בעיקר זו שאלה של עקרונות וערכים. מה נשאר, מה נעלם. האם עדיין יש
אפשרות לקשר? קשר פשוט, אנושי בין בני אדם? או שמא כל ילדה נושאת סכין נתפסת כאיום
ויש להרגה?
האם יש מקום לחמלה, לחסד, בעולם שבו קודם כל יורים, אחר כך שואלים שאלות,
כי אם לא תהרוג, יהרגו אותך?
ובעיקר, האם נפש האדם יכולה לשרוד חיים שאין בהם מקום לחברות פשוטה,
לנתינה?
היג מאמץ קהילה של מנוניטים (בני האמיש הקנדיים), הגוססים ממחלת הדם, עוזר
להם מביא להם מצרכים ומתקן להם מכשירים.
קול במכשיר הקשר של המטוס, ואירוע נוסף שיתרחש, יגרום לו לצאת למסע, שישנה
את חייו.
הנושא לכשעצמו לא חדש. קראנו את "הדרך" של מקארתי. צפינו בסרטים
כאלה. אבל הספר כתוב טוב, מרגש מאד, מעורר מחשבה, מטלטל. הסופר הוא מומחה להישרדות
ומיטיב לתאר את קשיי ההישרדות, תיאורי טבע וסביבה.
ספר נפלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה