בשורות טובות

 

בשורות טובות – ניל גיימן וטרי פראצ'ט

אופוס, 338 עמ'

 

סוף העולם אמור להגיע בשבת הבאה. הים יהפוך לאש, יירד גשם של דגים או צפרדעים וצבאות השמיים והשאול יסגרו ביניהם עניין. לשד מהשאול קרולי, וליריבו-חברו המלאך אזירפאל, זאת בעיה. לאחר שנים רבות בין בני האדם הם אוהבים את החיים כאן למטה (או במקרה של קרולי כאן למעלה) כך שהם חייבים לעצור את ארבעת מלאכי האפוקליפסה, להביס את צבא ציידי המכשפות, למצוא ולהרוג את האנטיכריסטוס, ולמנוע מהכול להתרחש. רק, שהאנטיכריסטוס הוא ילד חמוד בן 11, ואף אחד לא יודע איפה הוא כי הוא הלך להם לאיבוד.

העלילה מתגלגלת בהומור בריטי משובח ושנון, תוך התייחסות לסוגיות רציניות של דת, מהות האנושיות וטבע האדם, מה המשמעות או החשיבות של החיים, וכל זה, בניגוד למה שאתם יכולים לחשוב, ממש ממש בקלילות וללא מאמץ, כפי שגיימן (קורליין, לעולם לא עולם) ופראצ'ט (מעשי קסמים) יודעים היטב לעשות.

אז מדובר בספר מצחיק, מרתק, חמוד, מעניין, מעציב, משעשע.

"ובדיוק כשאתה מתחיל לחשוב שהם מרושעים יותר מכפי שיוכל הגהינום עצמו להיות אי פעם, הפגין מישהו מהם יותר חסד מאשר היה בשמיים כולם. ובדרך כלל, היה אותו אדם עצמו מעורב בעניין. הבחירה החופשית, כמובן. דפק של ממש."

או:

"אני לא רואה מה נפלא כל כך בזה שבוראים בני אדם כבני אדם, ואחר כך מתעצבנים כי הם מתנהגים כמו בני אדם. בכל מקרה, אם תפסיקו להגיד לאנשים שהכול יסתדר אחרי שהם ימותו, אולי הם ינסו לסדר הכול כשהם עדיין בחיים. אם אני הייתי אחראי, הייתי מנסה לתת לאנשים חיים ארוכים יותר, כמו למתושלח. זה יהיה הרבה יותר מעניין ואולי אנשים יתחילו לחשוב על כל מה שהם עושים לסביבה ולאקולוגיה, כי הם עדיין יהיו בסביבה אחרי מאה שנה."

או זה, נו, אי אפשר כמעט להפסיק לצטט מהספר הנפלא הזה, וזו שיחה בין המלאך והשד:

"אתה חייב להודות שזו היתה ממש הצגה. כלומר, להצביע על העץ ולהגיד: "לא לגעת" באותיות גדולות. לא מתוחכם במיוחד, מה? אני מתכוון, למה לא לשים אותו על הר גבוה, או רחוק מאד? זה גורם לך לתהות מה הוא באמת מתכנן."

הייתי רוצה להעתיק את מה שקרה כאשר צלחת מעופפת נחתה על הכביש ושלושה יצורים מהחלל החיצון פנו אל האנגלי שהחללית שנחתה חסמה את המשך דרכו, וביקשו לברר (בנימוס אנגלי קורקטי) "בוקר טוב אדוני או גברתי או ניטרלי, זו הפלנטה שלך, לא?", ואז מה לגבי הצטברות רעלים חומצתיים, זיהום אוויר, החזר הקרנה של הפלנטה, ו-לא, זה לא אפשרי בכלל להעביר במילים שלי את כמה שזה מצחיק ועצוב בו בזמן.

אז מי שאהב את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה ובמקרה עדיין לא קרא את הספר הזה או אם עוד לא הגעתם אליו, רוצו להשיג אותו לקרוא אותו כי זו קלאסיקה של מדע בדיוני / פנטזיה / ספרות אפוקליפטית.