לעולם לא עולם

לעולם לא עולם – ניל גיימן
הוצאת אופוס, 280 עמ'

מי לא תוהה לפעמים, אם החיים שיש לו, הם כל מה שיש. לעתים, השאלה תעלה גם אם מדובר בחיים טובים, עבודה טובה, בית נאה, משפחה אהובה, לגור בעיר, לצאת לבלות. במסלול הטוב הזה יש מגרעת – השגרה כופה עלינו להיות מי שמצפים מאיתנו להיות.
ובתחושת המחנק של הכלא של הצפוי, האם זה כל מה שיש?
"לרגע, לא היה לו שמץ של מושג מי הוא. זו היתה הרגשה משחררת להדהים, כאילו היה חופשי להיות כל מי שירצה להיות: כל אחד - לנסות ללבוש זהות כלשהי. הוא יכול היה להיות גבר או אישה, עכברוש או ציפור, מפלצת או אל."
ריצ'ארד כנראה שאל את עצמו, מבלי להיות מודע לשאלה שפעפעה בתוכו. ריצ'ארד גר בלונדון מזה שלוש שנים, עובד במקום טוב, יש לו ארוסה יפהפיה גם אם די שתלטנית. הכול מתנהל במסלול הרגיל, עד שהוא נתקל בנערה פצועה על המדרכה, ומחליט לעזור לה. המעשה הזה מוציא אותו מחוץ למסלול חייו הצפויים, אל העולם של לונדון התחתית, שבה נמצאים אנשים שנפלו בין הסדקים של העולם. לחרדתו הוא מגלה שהפך שקוף מבחינת האנשים בלונדון הרגילה. ריצ'ארד נאלץ לחיות בעולם החדש והמפחיד, שבו קסם ועוצמות, נערה ושמה דלת שמסוגלת לפתוח דלתות בכל מקום, אנשים שמנסים להרוג אותה, מלאך, איש שחי רק על הגגות, עכברושים חכמים, ואנשים שדוברים את שפתם, רוזן שחי בקרון רכבת, ציידת המחפשת אחר החיה שבמבוך מתחת ללונדון, ועוד טיפוסים צבעוניים ומוזרים. ריצ'ארד חובר לליידי דלת, לציידת בשם האנטר המשמשת כשומרת הראש שלה, ולמרקיז מסתורי שמסייע לדלת מסיבותיו. במסע המזכיר את מסעה של דורותי אל הקוסם מארץ עוץ, לכל אחד מהארבעה יש משהו שהוא רוצה להשיג, והרבה מה לאבד.
גיימן בורא עולם שלם, עם חוקיות משלו, דומה מאד לעולם שלנו אבל שונה, והשוני הוא שהופך אותו לכה מרתק, מסעיר וקסום. הספר שנון, מצחיק, מוזר ומפחיד ומאד סוחף. ועם כל אלה, הספר מעורר מחשבה, מעלה למודעות את אנשי הקצה המסתובבים בעולמנו בלתי נראים עבור האנשים ה'רגילים'.
הספר "מתכתב" עם שני ספרים אחרים שמאד נהניתי מהם "כריש זיכרון" ו"קוסם היונים" והוא מעלה שאלות מרתקות על זהות, על האנשים השקופים, על מה שבורגני ומקובל ונהוג, ועל חיים אחרים שמתנהלים בצד זה, ורובנו כנראה כלל לא מודעים להם. ועל המסתורין והפליאה שנעלמים מעינינו בשל מהלך חיינו השגור.
ציטוט מתוך הספר של שיחה שמעביר את כל מה שמצאתי בספר: הקסם, המוזרות, המיוחדות, הדיון בסוגיות כה מהותיות אבל באופן שנון ומשעשע:
"יש בלונדון בועות קטנות של ימים עברו, מקומות שבהם הדברים והמקומות נשארים כמו שהיו, כמו בועות בענבר", הסבירה. "יש הרבה זמן בלונדון, והוא צריך ללכת לאיזה מקום – לא משתמשים בכולו בבת אחת".
"כנראה אני עוד קצת שיכור", נאנח ריצ'ארד. "זה כמעט נשמע הגיוני".

ועוד משהו בעניין הספר המושך הזה. במאמר של ד"ר יואב בן דב ז"ל מצאתי משהו שמסביר איך לחיות באופן שנמלט מהציווי היומיומי של השגרה, מבלי ליפול בין הסדקים של העולם ולאבד את כל מה שטוב ונכון ומתאפשר בדרך החיים שבחרנו:

"בטכס כישוף יוצרים מעגל ונכנסים אליו, ובתוכו קורים דברים שחורגים לגמרי מהמציאות המוכרת, משהו שהוא ברמת טראנס. המכשפים חווים באופן אמיתי וברור דברים שבתפיסת המציאות הרגילה לא יכולים לקרות. אבל, ברגע מסוים הם יוצאים מהמעגל, וחוזרים לחיים שלהם, שבהם הם מתפקדים כאנשים רגילים. הדברים חייבים להיות בשליטה, וחייבת להיות יכולת לבחור לעבור בין העולמות. מי שנתקע בתוך העולם הזה הופך למשוגע שלא יודע איפה הגבולות. היה לי חבר שהוכשר ככהן וודו, והגיע להישגים מדהימים. בשלב מסוים הוא אושפז, כי לא היה ברור אם אל המלחמה מדבר מתוכו, או שהוא בהתקף פסיכוטי. הוא נכנס כל כך עמוק לעולם הזה, עד כדי שלא יכול היה לחזור למציאות השפויה. מהעבר השני, מי שתקוע במקום שלא יודע להשתגע, להיכנס לתוך המעגל, נשאר תמיד בחוויית שליטה, ומפסיד המון" 

אז זה בעיני המסר החשוב של הספר, לעבור בין העולמות, באופן מבוקר, נשלט אבל גם חופשי, כלומר איבוד שליטה מבוקר (דבר והיפוכו אבל זה מה שיפה בזה).