סטונר - ג'ון ויליאמס

סטונר – ג'ון ויליאמס
הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 294 עמ' כולל 'אחרית דבר'.

אחד המדדים לספר טוב הוא, שאחרי שמסיימים לקרוא אותו, לא רוצים לחשוב על לקרוא ספר אחר, רוצים לשהות עוד קצת בתוך האווירה של הספר. זה מה שקרה לי עם סטונר. אתמול סיימתי אותו. כבר ידעתי מה יהיה הספר הבא בתור, אבל אפילו לא רציתי להסתכל על הספר האחר. רציתי להישאר עוד קצת עם סטונר, האיש השקט והמופנם הזה. הספר מחלחל לך לתוך הלב בעדינות, בלי הדגשה, כמו סטונר האיש, ההולך בדרכו שלו ללא שום התרסה, אין בו כמעט אף שריר של דווקאיות, אלא כי פשוט זה הדבר שהוא עושה. הפשטות הזו של הספר מקפלת בחובה את כל מה שאפשר לומר על חיים של אדם אחד, את כל מה שאפשר לשאול על מה זה החיים בכלל, ואילו הם חיים שראוי לחיותם. ויליאמס מצליח לפרוש ב-288 עמודים – בסה"כ 288 עמודים, חיים שלמים. אבל לרגע אחד אין תחושה של דחיפות או דחיסות, יש זמן, הכול נפרש בזמן הנכון. הפשטות מטעה. מתחת לה חבויים רבדים רבים שממתינים לגילוי.
סטונר הוא נער חווה שהגיע לאוניברסיטה, והפך למרצה, וכל חייו כרוכים בלימוד, ספרות והוראה. בינתיים הוא מתחתן, נולדת לו בת. וקורים לו דברים. כנראה כפי שקורה לכל אחד. אתה מביט בסטונר, ולפעמים רוצה לנער אותו, תקום, תעשה משהו, תתמרד, תעמוד על שלך. איזה מחיר שילם סטונר על כך שלא תבע מהחיים את מה שיכול היה להיות שלו? איזה מחיר שילמו אשתו, בתו, אהובתו, על כך שלא חי את החיים שאולי ראוי היה לחיותם?אבל משהו בשקט הזה שבו סטונר מקבל את מה שהנסיבות מקרות בדרכו, מחזיק עוצמה שאין לתאר. עוצמה של אדם שפשוט לא יכול להיות 'לא מה שהוא'.
יכולתי לכתוב עוד ועוד, אבל אז הסקירה היתה חוטאת לתמציתיות הלירית של הספר. פשוט תקראו אותו, מן הסתם זה יהיה אחד הספרים הטובים שתקראו השנה. ספר נפלא.