הכל משנה

הכל משנה – רון קורי
הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 414 עמ'

אחד הספרים הטובים שתקראו.

מה קורה למי שיודע עוד טרם היוולדו, שהעולם עתיד להיות מושמד על ידי כוכב שביט בעוד שלושים ושש שנים, בתאריך 15 ביוני 2010 בשעה 15:44 על פי שעון החוף המזרחי.
ג'וניור סובל ממחלת הידיעה של מה שעתיד לקרות. הקול שמדבר באוזנו מספר לו הכול, כל הזמן, גם הדברים שנחבאים בליבם של האנשים שהוא פוגש, גם אלו שאותם אנשים החביאו מספיק עמוק כדי שהם עצמם לא יזכרו.
אילו חיים צפויים למי שיודע את מועד מותו, למי שיודע שהכול, כל מה שהוא מכיר, כוכב הלכת הנפלא שלנו, כל בני האדם, הכול יושמד בתאריך ובשעה ידועים מראש?

זה, כמובן מעלה את השאלה: "האם משהו ממה שאני עושה משנה בכלל?

כמו שאומר שם הספר, רון קורי חושב שכן, הכול משנה.

בדרך למסקנה הזו אנו קוראים ברומן מעניין, מצחיק, עצוב, מלא דמיון.

אבל האם באמת זה משנה? האם אשקיע זמן ומאמץ ללמוד, לרכוש תואר, לבנות קריירה, אם הייתי יודעת מתי הכול אמור להסתיים? אנחנו יודעים הרי, כמובן, שאנחנו יצורים סופיים. מתי שהוא הכול יסתיים. ועם זאת אנחנו מסתובבים בתחושה שאנחנו חיים לנצח. יש זמן ואין מה למהר.

אופיר טושה גפלה התמודד גם הוא עם שאלת השפעתה של הידיעה מראש של משך חיי האדם, על אופן התנהלותו בעולם, בספר המקסים "ביום שהמוסיקה מתה". באופן מקרי, צפיתי בימים האחרונים בפרק הרביעי מהעונה השלישית של "להיות אריקה", שבו אריקה מתמודדת, אף היא, עם האפשרות של הידיעה של היום שבו אולי היא תחדל להיות. תחשבו על זה קצת. אריקה אומרת: אם הייתי יודעת בדיוק כמה זמן נשאר לי, הייתי דואגת למצות כל רגע של חיים עד אז. הד"ר טום משיב לה: ובכן, למה שלא תעשי את זה בכל מקרה?

הספר מאורגן באופן שהוא מתחיל במספר 97 והמספרים הולכים ויורדים לקראת "שעת האפס". בין הפרקים הממוספרים המכילים את מה שהקולות מספרים לג'וניור על מהלך חייו, מנקודת המבט של הקול ה"יודע כל", אנו מקבלים את עדויותיהם של אמו של ג'וניור, אביו, אחיו, חברתו.

הספר נפתח כך: "קודם כול, בלה בנעימים! לעולם לא יזדמן לך שוב לשאת באחריות מועטה כל כך להישרדותך שלך." מה שנכון.

הספר כל כך טוב שקשה להסביר מתוך סיפור המעשה מה בעצם ה"כל כך טוב" הזה. אין כאן כמעט משפטים שאפשר לדלות ולצטט לתפארת. הספר פשוט מהודק היטב, מעניין, זורם, מעורר מחשבה. זה לא מילה או משפט זה, איכשהו, הכול. כל העסק הזה. שמשנה, ועוד איך משנה.

כדי לא לספיילר לא אצטט את הפסקה החשובה בעמ' 411. אצטט רק משפט אחד: "לכל דבר יש סוף, והכול משנה." גם לספר הזה יש סוף (למרבה הצער), והוא (כולו) מאד מאד משנה. רוצו לקרוא!