יום שבת, 25 ביוני 2016

חיי בלעדי

חיי בלעדי - רינה ברוש
193 עמ'

להילה קרה מה שכל אחד מאיתנו היה רוצה, או חושב שהיה רוצה. להיות כאן אחרי המוות, לדעת מה אומרים עליו, איך מספידים אותו, מה חושבים עליו, מי מתאבל עליו. לוודא שהמשפחה שלו מחזיקה מעמד, אבל גם, כי אנחנו הרי בני אנוש, לוודא שלא יתגברו עלינו מהר מדי, שקיומנו, מי שהיינו, לא יימחק מהר מדי...
חושבים שהיינו רוצים את זה? כדאי לחשוב שוב. כמו שאומר הפתגם "הסקרנות הרגה את החתול". אבל הילה כבר מתה. ואין כאן ספוילר, כי היא מתה בעמוד הראשון של הספר.
להילה היו חיים מושלמים. זוגיות טובה, ילדים טובים, בית נחמד נקי ומסודר, עבודה. אבל הייתה לה "נקודה עיוורת" גדולה. כמו פיל גדול בחדר שאף אחד לא מודה בקיומו. היא טיפלה במשפחה שלה, בבית שלה, היא הייתה עובדת חרוצה, אחות נאמנה, חברה טובה. היא רק שכחה את עצמה.
הילה לומדת כמה דברים קשים על עצמה. מה היא אהבה לעשות? לאיזו מוזיקה היא אהבה להאזין? ומהו בדיוק הפיצוץ הגדול שחברתה מיכל דיברה עליו בהקשר של חיי המין? מה בתוך מהלך החיים שלה הביא לביטוי אותה, את הרצונות שלה, התשוקות שלה, השיגעונות שלה?
העמדת פנים - איזה ביטוי יפה וכוזב ! הוא מבטא פער בין מי שאתה לביו מה שאתה רוצה להיות . במובן החיובי של הביטוי , פירושו להציב מטרה . לסמן יעד . אבל בדרך כלל מקובל לייחס לביטוי לשוני זה נופך שלילי . העמדת פנים מעלה על הדעת סידור זמני , עיצוב ( קצת כמו עיצוב שיער , ( יומרה , תואנת שווא , שקרים קטנים שמלווים בחיוך או ברגשות אשם . להעמדת פנים יש פרצוף של מוטציה . לצירוף המלים הזה יש ניחוח סוריאליסטי , לעתים פורנוגרפי . אם תידרש להשיב לשאלה "האם אתה מעמיד פנים , " ? קרוב לוודאי שתטען לחפותו ; מן הסתם אינך מעמיד פנים . ואולי כן ? חינכו אותך לא להביע רגשות בפומבי . מי שחושף , חוטף . (מתוך: הדס עפרת- "מציאות רבה מדי, על אמנות המופע")
הכתיבה של רינה ברוש פשוטה וקולחת. אבל הפשטות איננה באה על חשבון המסר. עד כמה אתה אותנטי בחיים שלך, עד כמה אתה מעמיד פנים? מה בחיים שלנו הוא באמת 'שלנו', ומה הוא אך אשליה, בדיון, מסיכה?

ספר קטן שנקרא בשטף ומעורר מחשבה.

אין תגובות: