המצאת הכנפיים

המצאת הכנפיים – סו מונק קיד

כנרת, 400 עמ'

הֶטי "הֶנדפוּל", שפחה שחורה עירונית בצ'רלסטון של ראשית המאה התשע-עשרה, כמהה לחיים מעבר לחומות המחניקות של בית משפחת גרימקֶה העשירה. היא הוענקה כמתנת יום הולדת 11 לבת המשפחה – שרה – נערה סקרנית וחתרנית שיודעת מגיל צעיר כי נועדה לעשות דבר גדול בעולם, אך היא כבולה למגבלות הכפויות על נשים.

הרומן החדש והסוחף של סו מונק קיד מתחקה אחר מסען המופלא של הֶטי ושרה על פני שלושים וחמש שנים, בעוד שתיהן שואפות לחיים משלהן, ואחר מערכת היחסים המורכבת שלהן, הרוויה אשם, התרסה, ניכור ודרכי אהבה נפתלות.

הנדפול חווה אובדנים וצער ואט-אט מוצאת תעוזה ומגבשת את זהותה העצמית. שרה חווה בגידות ואכזבות ומצטרפת לבסוף לאחותה הצעירה ונטולת המורא, אנג'לינה, כחלוצות בתנועה לביטול העבדות ובתנועה לשוויון האישה.
בהשראת דמותה ההיסטורית של שרה גרימקה, קיד מרחיקה לכת מעבר לתיעוד אל דמויות בשר ודם, אמיתיות ומומצאות כאחד ומביטה בעיניים פקוחות באחד הפצעים ההרסניים ביותר בתולדותיה של אמריקה.

בתחילת המאה ה-19 בארצות הברית, לא טוב להיות עבד. לא טוב להיות שחור. לא טוב להיות אישה. הכי לא טוב להיות אישה, שפחה ושחורה.

הטי "הנדפול" היא שפחה שחורה במשפחת חוואים עשירה. אין לה שום יכולת לקבל החלטות ולנהל את החיים שלה. אפשר לתת אותה במתנה לילדה בת 11 להיות שפחתה האישית. אישה שחורה בדרום הגזעני מותרת לכול.

שרה גרימקה היא בת למשפחת החוואים העשירה, שמקבלת במתנה את הטי בגיל 11. לכאורה, יש לה הכול. למעשה, אין לה קול. למרות שהיא אוהבת ספרים, קוראת בעיון את הספרים בספרייתו של אביה השופט בבית המשפט העליון בדרום קרוליינה הנמצא בראש המעמד של בעלי המטעים, שיש בה אוסף עצום של ספרי משפט, גיאוגרפיה, פילוסופיה, תיאולוגיה, היסטוריה, בוטניקה, שירה ומדעי הרוח היווניים. למרות שהיא אדם חושב ומעמיק, לא יינתן לה לבחור בחיים של קריירה ומקצוע שבו תוכל לשים את חותמה.  "אם שרה היתה בן, היא היתה המשפטן הדגול ביותר בדרום קרוליינה!" אומר אביה. אבל אלו דברי הבל. שרה היא אישה, ולכן מהר מאד נאסר עליה לקרוא ספרים כדי שלא תפתח רעיונות משונים.

לנשים הוקצו לימודי נימוסים, הליכות, רקמה, קריאה בסיסית, ציור, כתיבה תמה, פסנתר, כתבי קודש, צרפתית וחשבון ברמה של שתיים ועוד שתיים. הן היו צריכות להינשא, להביא ילדים, ולטפח את הבית.

אבל הטי ושרה אינן מקבלות על עצמן את העול, וחותרות כנגד כל הסיכויים לבנות את חייהן בחופשיות. הכניעה הנפשית היא שמשעבדת את האדם, ולא החוקים החברתיים.

הספר פורש את חייהן המקבילים של הטי ושרה, פרק מקביל לכל אחת מהן, אנו למדים להכיר את אורח חייהן, כמיהותיהן הסמויות, ואופן התמודדותן עם השיעבוד החברתי השונה של כל אחת מהן.

היותו של הספר מבוסס על סיפורן האמיתי של האחיות גרימקה שנאבקו למען שוויון זכויות של העבדים, ושל הנשים, מעניק לספר נופך רב עוצמה. אל תדלגו על הערת המחברת בסוף הספר, הערה מאלפת אשר מאירה את ההיבטים התיעודיים שבספר, ואת המקומות שבהם נטלה לעצמה את החירות הסיפורית.

זהו ספר המהלל את רוח האדם, ואת יכולתו ואולי אף חובתו להיות חופשי. אמה של הטי, שרלוט, איננה מפנימה את השיעבוד, והיא מלמדת את הטי להצמיח כנפיים. היא מביאה לביטוי את סיפור חייה בשמיכת הטלאים שלתוכה היא רוקמת את סיפור חייה ומשמשת להטי דוגמא של אדם חופשי בנפשו. בעקיפין גם שרה לומדת דרך הטי להצמיח כנפיים, כשהטי אומרת לה: "הגוף שלי אולי עבד אבל הראש שלי לא. אצלך זה ההפך."

לא יכולתי שלא להיזכר בציווי התנ"כי לשחרר עבד עברי לחופשי בחינם בשנה השביעית, ואת שירו היפה של יהודה הלוי:

עַבְדֵי זְמָן עֲבְדֵי עֲבַדִים הֵם – / עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי.

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל‑אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ / 'חֶלְקִי ה'!' אָמְרָה נַפְשִׁי.

מעניין שבספר, גם הטי וגם שרה מנסות לפלס את דרכן החופשית באמצעות הדת, אבל זה לא מצליח. אפילו הקווייקרים שמתנגדים לעבדות, מתנגדים למאבק לשחרר עבדים ובוודאי מתנגדים למאבק לתת להם זכויות שוות.

קיראו גם את שני ספריה הקודמים, הנפלאים של מונק קיד:  החיים הסודיים של הדבורים, כיסא בת הים.