יום שבת, 11 באוקטובר 2014

איש ושמו אובה

איש ושמו אובה – פרדריק בקמן
ידיעות אחרונות-ספרי חמד, תרגום משוודית: יעל צובארי, 319 עמ'.


הספר מצחיק, האיש ושמו אובה הוא נורא מצחיק. לאורך 40 העמודים הראשונים, קראתי וצחקתי בקול. ואז, בסיום עמ' 41, פסקה אחת נגחה בי בבטן. פשוט אמרתי בקול: "אוי". והייתי צריכה לרגע להפסיק לקרוא, כי בגלל הצחוק זה תפס אותי לא מוכנה.
וזה בדיוק מה שהופך את הספר הזה לספר מענג כל כך, ובעל ערך כל כך.
הספר מצחיק, ונוגע ללב, ומכמיר לב ומשעשע ומקסים. כל זה ועוד.
על מה הספר? על איש אחד ושמו אובה, שמתאהבים בו מהעמוד הראשון, ועל השכנים שלו, ועל אשתו, ועל מערכות יחסים ומה שאנשים מוכנים לעשות או לא מוכנים לעשות זה עבור זולתו. הספר מותח ביקורת (אבל בדרכו המשעשעת כמובן) על הבירוקרטיה ועל הממסד, שמייצרים אנשים שפועלים כמו רובוטים חסרי רגש.
כי כן, הספר הוא בעיקר על רגש, באופן פרדוכסלי, תוך כדי שהוא מספר לנו על איש שלא מתעסק עם רגשות אלא עם ארגז כלי עבודה שכל גבר צריך שיהיה לו בבית (ביחד עם חבילה של פח גלי).
אני ממש לא מתכוונת לספר על התוכן, ולו במילה, כי כל הקסם של הקריאה הראשונה בספר היא איך שהדברים הולכים ונגלים, ונפרשים בפני הקורא. קראתי את הספר פעמיים. בפעם הראשונה בלגימות איטיות ואיכותיות, ובפעם השנייה גמעתי אותו תוך יום, בקריאה חוזרת מייד בסיום הקריאה הראשונה, ובתענוג לא מופחת.
אם אין לכם הרבה זמן לקרוא ספרים, אז הספר הזה הוא הבחירה המושלמת להיות האחד שכן תקראו. אם יש לכם זמן לספרים, אז זו הבחירה המושלמת לספר שתקראו יותר מפעם אחת.
"אנשים בימינו גם לא מבינים דבר וחצי דבר בנאמנות. ככה זה כשהמכונית נחשבת רק ל"כלי תחבורה", והדרך היא רק משהו מיותר שמחבר בין שתי נקודות."
אז אם אתם רוצים לקרוא על מישהו שמבין בנאמנות, שמעריך מכונית טובה, ובעיקר, שמעניק חשיבות לדרך שבין שתי הנקודות, זה הספר.

תהנו..

2 comments:

Haim אמר/ה...

אוהב את הרעיון שלך לקרוא ספר פעמים (לא כל ספר), למרות קוצר רוחי הטבעי אני אאמץ אותו. אני מניח שארכוש את הספר בגרסתו הדיגיטלית, עקב המלצתך החמה.

אירה יעקב אמר/ה...

יש ספרים ששווים את השקעת הזמן בקריאה חוזרת.
גם אני, כמוך "מתקמצנת" על הזמן שלי כי הרי לא אספיק לקרוא את *כל* הספרים שאני רוצה ושארצה לקרוא, אבל יש ספרים שהחזרה עושה להם טוב.
זה גם נותן הרגשה כייפית שיש לי כל הזמן שבעולם, כמו כשהיינו ילדים. בקיצור, ממליצה לעשות את זה מפעם לפעם...