סיפור אהבות

סיפור אהבות – כנרת רוזנבלום

הוצאת כתר, 357 עמ'

אחד הדברים היותר קשים בחיים הוא לתחזק זוגיות בעולם מודרני, שבו הזמן תפוס בסידורים ואירגונים יומיומיים, הילדים דורשים את מרב תשומת הלב והשקעת הזמן, העבודה לוקחת נתח משמעותי משעות הערנות, ורק לעצמך ולבן/בת הזוג לא נשאר זמן.

הרומנטיקה של תקופת החיזורים מתפוגגת לתוך האדמיניסטרציה של חיי היומיום. מי יסיע את הילדים לגנים ולבתי הספר. מי יוותר על יום עבודה וייקח את הילדים לרופא כשהם חולים. מי אחראי על בישול הארוחות, על הכביסות, על הטיפול בתשלומי החשבונות וניהול חשבון הבנק.

איפה בתוך כל זה נשאר מקום לשאר רוח? והאם שאר הרוח הזה לוקח בחשבון את האדם הנוסף שמתגורר בתוך החיים האלה?

היומיום השגרתי, השוחק לא משאיר זמן לפליאה, להפתעה, לריגוש. הסטטיסטיקה לא משחקת לטובתם של מי שמנסים לתחזק חיי נישואים ארוכי טווח. וגם אם זה ממשיך, מה יש שם? האם מתחת לקליפה הנאה של נישואים הרמוניים, עדיין חי ורוטט משהו אמיתי, רוגש, סוער?

כנרת רוזנבלום כותבת על כל זה סיפור יפה, שוטף, מהוקצע. גליה וכרמי נישאו בנישואים אזרחיים בעיירה איטלקית. כעבור כעשר שנים הם נוסעים לשם כדי להתגרש. הנסיעה מזמנת זיכרונות מחייהם המשותפים, מהתקופה היפה, הקרובה שביניהם, מכל מה שהתקלקל בדרך, ומאפשרת חשבון נפש של כל אחד מהם בפני עצמו, מי הוא, מה הוא רוצה מחייו, מה הוא רוצה מחיי הזוגיות העתידיים שלו. האם יש סיכוי לתקן את מה שהתקלקל, או לחילופין האם יש סיכוי לסיים את חיי הנישואים, לסגור מעגל ולאפשר פתיחה חדשה?

הספר מתובל בנופים וניחוחות של איטליה, וגם תמונת הכריכה הנאה, ובה רחוב צר של עיירה איטלקית ציורית עם גגות רעפים אדומים וברקע שדות ירוקים ועצים ירוקי עד.

הספר נקרא בשטף ומעורר מחשבה. אך האם הספר 'טוב'? הנושא לכאורה שחוק. זוג נשוי שחייהם המשותפים נשחקו לתוך שגרה. "הוא מבין עכשיו את כל מה שהיא אומרת. לקח לו זמן להודות שבעצמו הוא הרגיש את השעמום, את הזקנה הקופצת על שניהם, את העדר הפנאי והמקום שיש להם עצמם בחיים של עצמם. את ההתרחקות הזאת, התפוררות קבועה, איטית וחרישית של הקשרים הסודיים ביניהם."

אבל רוזנבלום מצליחה לצקת בנושא המוכר איזו לחלוחית חדשה, איזו תובנה של הדברים שמפעמים עמוק בלבם של בני האדם, איזו סיבה אחרת, קצת פחות שגרתית לפרידות ובגידות. סיבה שקשורה באופן עמוק בחיפוש אחר מי אתה, איזה אדם אתה רוצה להיות, איך אתה רוצה שהזולת יתפוס אותך, כמה מרחב יאפשר לך כדי להיות מי שאתה, לא רק בטוב ובמרגש, גם ברע, ברגיל, בנואש ובמכוער. אני חושבת שהצליחה.