קבוצה

קבוצה – פול סולוטרוף

הוצאת דביר, 320 עמ'

מי אתה, מעבר לעבודתך, לאנשים שאיתם אתה חולק קורת גג? מה חשוב לך? מה גורם לך אושר? במה אתה לגמרי אתה עצמך?

שישה אנשים בעלי כישורים, שניחנו במנות גדולות של קסם ושל הישגים, מתכנסים בקבוצה טיפולית עם פסיכולוג לא שגרתי, מנחה כריזמטי. לקבוצה הצטרף הסופר, שעבר קודם לכן קבוצה טיפולית עם המנחה, וכעת הצטרף לקבוצה כדי לאסוף את החומר לספר.

הסופר מתאר את ששת האנשים, כל אחד וסיפור חייו, את תהליך העבודה במפגשי הקבוצה, הדינמיקה שמתפתחת בין האנשים, בינם לבין הפסיכולוג המנחה. הוא מקיים עם חברי הקבוצה פגישות אישיות. תיאורי ניו יורק ומזג האוויר משתלבים בתוך הסיפור ומעשירים אותו בצבע.

מה שמתרחש במסגרת התהליך הוא, במילותיו של סולוטרוף "עבודת פרך בחפירת תעלות". ללמוד "איך להקשיב לעצמנו, להחליש את ההמולה התמידית שבראשנו ולהקשיב ללחישתו של האני האמיתי שלנו".

הפסיכולוג לייתון מלמד את חברי הקבוצה, איך להבחין ב"סיפור האמיתי" שלהם, להבדיל מ"הסיפור השקרי" שמוכתב לאדם מרגע לידתו על ידי משפחתו, ובהמשך על ידי בית הספר והקהילה מסביבו. ההכרה ב'סיפור האמיתי' שלנו דורשת אומץ, כי זה דורש להכיר בכאב ובכמיהה הכרוכים באנושיות. להיות אנושי זו אמנות, ואנשים שחשים כאב מאבדים את היכולת הזו.

לייתון מלמד את חברי הקבוצה איך לסווג את הכאבים (גופני; נפשי-פרידה ואובדן; נפשי-בושה והשפלה), איך להבחין בין כאב לסבל (הכאב הוא חזק, אבל זמני, הסבל הוא הפחד מהכאב והניסיון להימנע ממנו, מה שרק גורם להשתרשות הכאב).

אחרי שלומדים לזהות את סוג הכאב, ולהבדיל בינו לבין הסבל שמחקה אותו, יכולים להתחיל לטפל בו. סם הנגד לכאב הוא למצוא מילים שיתארו אותו, ולומר אותן לאחרים. השיתוף מאפשר לייצר נווה מדבר נפשי. זו החשיבות של העבודה בקבוצה, להבדיל מעבודה אישית מול פסיכולוג. קבוצת טיפול, להבדיל מטיפול פרטני, מאפשרת לייצר תמיכה, מתעמתת עם חברים שמעכבים. האומללות משגשגת בשתיקה, העבודה בקבוצה מאפשרת להתמודד ישירות עם הבעיה. ההקשבה של חברי הקבוצה מוציאה את העוקץ מהכאב, מפחיתה מכוחה של הבושה להכאיב, וחברי הקבוצה משקפים אמת.

בעיקר, מלמד אותם הפסיכולוג איך לחיות את זמננו בעולם בעשייה מלאת משמעות ותשוקה, ולא לבזבז זמן על האשמות, קינה על הזדמנויות שהוחמצו או חיפוש מניעים למה שקרה.

התהליך כרוך, אם כן, בשלושה שלבים: צעד ראשון, חברי הקבוצה מכריזים על הפצע ושמים לב לגוף השרוי בכאב. בצעד השני נוקטים צעדים לריפוי הפצע, נוקטים פעולה של כבוד עצמי. כבוד עצמי טמון בעשיית דברים שגורמים לאדם אושר. משום כך, בצעד השלישי, מפתחים מעורבות במשהו שממלא אותם במשמעות ותענוג.

סולוטרוף הצליח להפוך תהליך של שנת עבודה בקבוצת טיפול לסיפור מרתק, שבו שבע דמויות, שישה חברי הקבוצה והפסיכולוג המטפל. אנו לומדים להכיר את האנשים, על כשרונותיהם וחולשותיהם. גם הפסיכולוג לא מתחמק מהזרקור שהסופר מפנה אל כל אחד (גם אל עצמו). האוסף של היכולות והכישלונות, הכאבים וההתמודדויות יוצרים סיפור רחב, מלא משמעות, לעתים מצחיק, לעתים עצוב, וללא ספק בעל ערך.

עטיפות הספר באנגלית: