סודו של הרבי

סודו של הרבי – יחיאל הררי

הוצאת ידיעות ספרים, 334 עמ'

ספר מרתק !

הספר מבקש לפענח את סוד הכריזמה של הרבי מלובביץ', מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי של חב"ד. בוחן את סוד כוחו והשפעתו. הספר מתאר את הביוגרפיה של הרבי, מתקופת ילדותו, לאורך שנות חייו ברוסיה, לימודיו בברלין ובפריז, לימודי הקודש וההשכלה הכללית הרחבה שרכש, נישואיו לבתו של האדמו"ר השישי של חב"ד, ומינויו כממשיך דרכו לאחר פטירתו. הררי מתאר את אישיותו של הרבי על בסיס תחקיר מעמיק שכלל עשרות מסמכים, התכתבויות, קריאה בכתביו, ראיונות שערך עם אישים בתוך החסידות ומחוצה לה.

במבוא לספר מתאר הררי את כוונתו, להציג איזון בין מבט קר ומנוכר מהצד, המחמיץ את ההבנה, לבין ראיה חד-ממדית או מוגזמת במשקפיים חסידיים. בנוסף, מבקש הררי להציג בחינה היסטורית שיטתית של המאורעות, בצד ניתוח הרבדים הפנימיים והעמוקים של תורת הסוד היהודית. בכל מטרותיו של הררי, עמד הוא בספר זה בכבוד ובהצלחה, בעיני. הספר אינו שופט או מבקר את חייו ובחירותיו של הרבי על פי איזה סולם ערכים מסויים. בכך כוחו של הספר. אין כאן נקיטת עמדה כזו או אחרת. זה אינו ספר "מטעם" והוא מציב ובוחן שאלות ללא משוא פנים.

לפי אפלטון, המנהיג צריך להיות פילוסוף, בעל הידע, הוא צריך לשרת את הצדק הנצחי ואת טובת הרבים, ואין הוא יכול להשתמש במנהיגות כדי לקדם אינטרסים אישיים שלו עצמו. הוא נתבע לצניעות, לויתור על רכוש פרטי, ולהקדשת כוחותיו וחכמתו למען טובת ההמונים שאותם הוא מנהיג. הוא צריך להיות אדם מוסרי, ונעלה על אחרים בחכמתו, תבונתו, ותכונותיו האישיות.

את כל אלה מצאתי ברבי שעל פי תיאור אישיותו ונוהגו בספר זה, בהחלט עונה על הגדרת מנהיג.

אישיותו של הרבי המתגלה בספר כובשת. זהו אדם אצילי, מסוגר, למדן גדול, אוטודידקט, בעל סקרנות יוצאת דופן, שהתאמץ לשפר את עצמו, להתקדם ולהרחיב את ידיעותיו כמעט בכל היבט של חייו.

הוא צנוע ונחבא אל הכלים, שבמחצית חייו הראשונה ברח ממינויים ומה"כבוד", וכל רצונו היה לשקוע בלימוד. בחלק השני של חייו קיבל על עצמו בעל כורחו את הנהגת התנועה. הצניעות, ואהבת האדם שבו, תשומת הלב שנתן לכל הפונים אליו, הימנעותו מהתנצחויות או ויכוחים, חברו לידע מעמיק ורחב שהפך את כתביו לחומרי לימוד מרתקים. זאת, ביחד עם האמינות של מי שאמר מה שחשב, והיה עקבי ברעיונותיו ובשיטתו. הרבי הציג עמדה ברורה ביחס למהותה של היהדות, כתורה כללית השייכת לכל אדם, ולתפקידה כמעניקה משמעות ומובן לחיים.

כדי להיות מנהיג אין די, כמובן, בתכונות אישיות נאצלות, כפי שהררי מלמד אותנו בפרקים המתארים את מהלך חייו ואישיותו. למנהיג צריך להיות מסר, ולרבי בהחלט היה מסר, כמתואר בפרק השביעי. בעולם של חיפוש, "הרבי שירטט עבור האדם בן זמננו את התכלית ואת המשמעות של החיים. הוא גילה בכתביו את ייעוד הבריאה וחשף את הכלים הנתונים בידי האדם להתגבר על אתגרי החיים ולמצוא את האיזון הנכון בין מרכיביהם. במילים אחרות, הרבי העניק לקוראיו משמעות לחיים ומסגרת אקטיבית להגשים אותה."

לרבי הייתה גם דרך ייחודית להפעיל את עצמו ואת כל חסידיו בהפצת המסר. הוא פילס דרך עצמאית שחרגה לעתים מה'מקובל' בחוגים החרדים, מתוך מחשבה על עתיד העם היהודי.

היהדות איננה, בשום פנים ואופן דת מיסיונרית. היהדות איננה חפצה להמיר אנשים על דתם ולהעביר אליה. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה. מי שלא נולד לאם יהודיה ורוצה להפוך ליהודי, צריך לעבור תהליך מאד לא פשוט.

משום כך, אמירות המייחסות לחב"ד מיסיונריות חוטאות מאד לאמת ובעיקר נובעות כנראה מחוסר ידיעה וחוסר הכרה של הדברים כפי שהם. בעיניו של הרבי, כל אדם יכול להתחבר לפוטנציאל שלו בכל רגע מחייו, בין בגיל עשרים, בין בגיל שמונים. חשיפת הפוטנציאל קשורה, בעיניו, עם המהות היהודית שלו. משום כך, הפעולות שעושים השליחים של חב"ד נועדו לאפשר לאדם לגלות את המקור האלוהי המוסתר בנפש האדם.

ד"ר זקס שהיה הרב הראשי של בריטניה, לא הכיר את חב"ד, אבל לאחר שפגש את הרבי במסגרת מסע פגישות שערך עם כמה מגדולי הרבנים בארצות הברית, אמר עליו כך: "אנשים חשבו שהצלחתו של הרבי היתה בכך שהעמיד אלפי תלמידים. אך הם החמיצו את העובדה החשובה ביותר: מנהיג טוב יוצר תלמידים, אבל מנהיג מצוין יוצר מנהיגים. וזה מה שהרבי עשה בעבורי ובעבור אלפים נוספים... רוב האנשים מביטים על הזולת ורואים את מה שעומד לפניהם. אנשים גדולים מסתכלים על הזולת ורואים את מהותו הפנימית. אך גדולי הגדולים – והרבי היה גדול הגדולים – מביטים על הזולת ורואים מה הוא יכול להיות. זוהי גדולה."

 העתק ביתו של הרבי מאיסטערן פארקווי 770 בקראון הייטס, ניו יורק, שהועתק לכפר חב"ד: