במופלא ממני

במופלא ממני - אמונה אלון

הזדמנות שנייה

"הספרות מעניקה לנו הזדמנות שנייה, שהחיים הממשיים אינם מספקים" (פול תרו ל"גרדיאן")

כל אחד זקוק להזדמנות שנייה. כולנו מבקשים שיאהבו אותנו עוד פעם, שיתנו לנו עוד סיכוי לתקן, להתנצל, לסדר, להדביק את מה שנשבר, להוכיח את עצמנו, להראות שאנחנו ראויים. אנחנו מבקשים לבדוק "מה היה קורה אילו" (אילו לא הייתי אומרת את הדברים הפוגעים האלה, אילו אמרתי כן להצעת נישואים כזו או אחרת, אילו בחרתי בלימודים למקצוע אחר). זה למעשה אחד הדברים שמרתקים אותי ביותר, מאז ומתמיד. העניין הזה של האפשרויות שלא בחרנו, הדרכים שבהן לא הלכנו, לעומת אלו שכן. בכל נקודה לאורך זמן החיים שלנו, אנחנו עושים בחירות, קטנות וגדולות, ולעולם לא נדע, איזו מהן שינתה את כל כיוון חיינו, אלא רק בדיעבד. שהרי לא תמיד בחירה שנראית קטנה וחסרת משמעות היא באמת כזו. רוברט פרוסט דיבר על כך בשיר שאצטט את הבית הראשון והאחרון שלו:

 Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

...

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I,
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference. 

כָּל זֹאת אֲסַפֵּר, עִם קְצָת אֲנָחוֹת,

אֵיךְ לִפְנֵי עִדָּנִים, בְּחֹרֶש מֵצֵל,

רָאִיתִי מוּלִי שְתֵּי דְּרָכִים נִפְתָּחוֹת –

וּבָחַרְתִּי בְּזוֹ שֶעָבְרוּ בָּהּ פָּחוֹת,

וְזֶה שֶעָשָׂה אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל.

על ההזדמנות השניה, או המקבילה, של חיים בכל אחת מהאפשרויות שאפשר היה לבחור, מדבר הספר שאסקור כאן.

=====================

 במופלא ממני – אמונה אלון

הוצאת כנרת זמורה ביתן, 270 עמ'

להלן סיפור המעשה מתוך כריכת הספר: "ליבה של לירז נתון לשניים: לאביב אהובה, ולנאור אחיה התאום. לירז אינה חוששת לשבור את הכלים ואת המוסכמות, וחותרת ללא הרף לגילוי הסוד המאפשר לאדם למצוא בעולמו שמחה, אהבה וסיפוק רוחני.  בצעירותה מעמידים אותה החיים בצומת, שמתפצלות ממנו שתי דרכים המתוארות בספר זו לצד זו. אם לירז תלך בדרך האחת, היא תינשא לאביב ותקים עמו ועם אחיה בית מדרש מהפכני בהרי הגליל. הליכה בדרך האחרת תביא אותה להקדיש את חייה ללימוד מעמיק, ולהיות מורה נערצת, שתשפיע על נשים רבות, ותבחר לא להינשא ולא ללדת ילדים"

כל אחד מהרהר לעתים בשאלה "מה היה קורה אילו". הספר פורש בפנינו שתי חלופות שכאלו. הספר מורכב מתשע "מחשבות", במסגרתן אנו פוגשים את לירז, בגיל 36, שכמו בסרט "דלתות מסתובבות" (הנזכר בספר), מתפצלת לסירוגין בין לירז המכונה בשם חיבה לילי (לילית, עם כל ההשתמעות של חווה הראשונה שבחרה שלא ללדת), שהחליטה שלא להינשא (ואולי בעיקר כיון שהאיש היחיד שאהבה, אביב, לא הלך אחריה בדרך התשובה), לבין לירז המכונה רז שנישאה לאביב והקימה עימו משפחה. מה מרוויחה ומה מאבדת אישה, כשהיא בוחרת להקים משפחה, או כשהיא בוחרת ללכת בניגוד למקובל (לפחות בחברה דתית) ולהשתקע בלימוד. כמו בתיאוריית ריבוי היקומים הקוואנטים, נפרשים שני הסיפורים כהתפצלויות של עולם אחד, כשהפרטים המתגלים בחלופה אחת, מתקיימים גם בחלופה השנייה, אבל בשוני מסוים. הסוד הנרמז בשמה של לירז מקביל לסיפור התלמודי של רבי יוחנן וריש לקיש, המהדהד לקשר הנשמות בין שני החברים - האח והבעל.

הסיפור מדבר גם על הקשר בין בת ואם, עם כל הצלקות שנובעות מההיסטוריה המשותפת שלהן, אמיתית או כפי שזו מוחשת על ידי הבת, על הקשר החזק בין שני תלמידי חכמים על האהבה והקנאה שביניהם. במהלך הספר, אלון מפצחת הרבה פרות קדושות, בעיקר למגזר שלה, והדבר מעיד על אומץ לב וכנות רבה מצד הסופרת. הספר נטוע בעולם הדתי על כל גווניו וסוגיו, ואלון מגלה בקיאות בהיבטים השונים שבו. כמו בספריה הקודמים "שמחה גדולה בשמים" ו"ותכתבו: אהובתנו", מרשה לעצמה אלון לבטא ביקורת לא פשוטה, שללא ספק עלולה להכעיס את החברה שבתוכה היא מתקיימת.

הסוף של הספר חלש יחסית לשאר הספר ועל כן מאכזב. הציפייה הטבעית היא ל"סגירת מעגל". בניסיון לסגור מעגלים, ויחד עם זאת, להימנע מפשטנות. ברם, יש איזו תחושה של חיפזון, ועירפול מסוים.

למרות זאת, התענוג מהספר לא מתקלקל. לאמונה אלון שפה נהדרת, מדויקת ולירית, יפה וטבעית, יכולת ביטוי מרשימה ויכולת לרקום סיפור שדמויותיו מלאות, מעניינות, תמיד מורכבות ולא פשטניות, יש לאלון ידע רב בתחומי פנימיות התורה הנשזר בסיפור בצורה טבעית ונכונה לטעמי (יתכן, עם זאת, שמי שלגמרי אינו מצוי בנהגים ובביטויים לא לגמרי יבין), והקריאה מעניקה ערך מוסף.

נדמה לי שהמסר שאלון מבקשת להעביר הוא זה המצוטט על ידה מתוך הסיפור של רבי יוחנן וריש לקיש, מפי בנו של ריש לקיש: "לא את הקדוש ברוך הוא, כי אם רק את עצמו יכול אדם להאשים בכאב שגורמים לו החלטותיו ומעשיו." ואולי במילים אחרות, אין מקום לשאלה "מה היה אילו" שבה פתחנו את הספר. מה שיש, הוא מה שבחרנו ומה שעשינו, ועם זה יש להתמודד בדרך הטובה ביותר.