נערה במעיל כחול

 נערה במעיל כחול – מוניקה הסה

פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 287 עמ'

 

בסוף בסוף של הספר, בפרק התודות, המשפט האחרון שמודפס הוא זה:

"הרבה כל כך ממה שהעולם ידוע על אודות המלחמה, העיר, ההתנסות האנושית, נובע מספר אחד, שנכתב בעליית גג, באמצע הכיבוש. אני אסירת תודה מעומק לבי לאנה."

וזה הרגע שהביא אותי לדמעות.

"ספרי שואה" הם לא קלים לעיכול. גם לא קל לתפוס את המספרים האינסופיים של ההרג, הרצח, ההשמדה, שקרו שם, אז. אבל כשאנחנו קוראים על אדם אחד, שחי בתקופה הזו, ומקבלים את התחושות שלו, המחשבות שלו, הפחדים והרצונות, הכאב והאבל והאימה, אז אפשר להתחיל לתפוס את הנוראות של מה שקרה שם.

ויקטור פרנקל עם "האדם מחפש משמעות", מביא בצורה כל כך חיה ומוחשית את מה שמתרחש בליבו של אדם שנמצא במחנה ההשמדה. איך זה ומה זה אומר באמת, היה להיות במקום הזה.

בעיני, טוב עשתה הסופרת שלא נכנסה יותר מדי לתיאורים של הזוועות, שכבר קראנו בספרים אחרים ובספרי ההיסטוריה, אלא לנבכי נפשם של אנשים שמתמודדים עם היבטים אחרים של אותה מלחמה ארורה. ואיך שהם מגיבים לגילויים של מה שקורה "מתחת לאף" שלהם, בתיאטרון היפהפה במרכז העיר. 

מוניקה הסה נותנת לנו זווית של נערה שאינה יהודייה, אבל שאינה תומכת בנאצים ובמה שקורה במדינה שלה, הולנד, במהלך תקופת הכיבוש. היא מתבקשת לסייע לחפש נערה יהודייה אחת. ואנחנו יכולים לשאול מה זה כבר משנה, בתוך הסך הכול מה כבר משנה לחפש ולמצוא נערה אחת. אבל זה בדיוק מה שמייצג את האנושיות שבנו.

הספר מצליח לשלב בין עלילה מותחת של חקירה בלשית וחיפוש, איך נערה נעלמת מתוך חדר שנעול מבפנים, לבין סיפור של אהבה, ומוות ושברון לב, וסיפור של מלחמה ודם ונוראיותם של האירועים. הספר כתוב נפלא, ואינטליגנטי, ונקרא בשטף.