רכות
של זאבים – סטף פני
עליית
הגג*ידיעות אחרונות*ספרי חמד, 462 עמ'
איך
יודעים שהספר שמוחזק עכשיו ביד אוהבת, הוא ספר נפלא? איך מנסחים את הקו הדק הזה,
שהופך ספר טוב, לספר מופלא? ספר שאי אפשר להניח מהיד, ובו בזמן לא רוצים להגיע
לסיומו?
רכות
של זאבים הוא ספר מופלא.
הכתיבה.
יכולת התיאור הגאונית שמעלה בפנינו דמות אחר דמות בספר והיא קמה ועומדת והיא בן
אדם, יותר שלם מזה שאנחנו פוגשים בדרך, כי אנחנו שומעים גם את מחשבותיו ורגשותיו
ותחושותיו, במקביל מקבלים את השיקוף שלו דרך עיני אנשים אחרים. ואף אדם כאן בספר
איננו פלקט. איננו חד מימדי. הוא בן אדם על כל מורכבויותיו.
הפרטים
הרבים שפני פורשת בפנינו לאורך ההספר, שמקימים לתחייה את המקומות שבהם מתרחש
הסיפור. אבל לרגע אחד זה לא טרחני, לא משעמם, לא הרבה מדי, לא מעט מדי. בדיוק.
מזג
האוויר החורפי האלים בקור ובשלגים שבו, בצפון קנדה. פרשת רצח. מערכות יחסים בין
אנשים. בין אוכלוסיות. אינדיאנים ילידים, מתיישבים לבנים מאנגליה, סקוטלנד,
אירלנד, נורווגיה, צרפת. הלבנים מול האינדיאנים, הלבנים על התקבצויותיהם לפי סיווג
(מוצא, רמת השכלה, מצב כלכלי) בינם לבין עצמם. בני אדם, במלוא אנושיותם, בנכלוליהם,
סודותיהם הקבורים.
ובתוך
כל זה, נימה דקה של תקווה, של אנושיות, של אופטימיות. דקה מן הדק, כיון שזה ספר
מתח ומסתורין, ספר הרפתקאות, שמתרחש בתוך מזג אוויר קודר ואלים.
והתרגום.
שרון פרמינגר שהתרגומים שלה תורמים כל כך לעלילה, בשום מקום אין צרימה ואין תחושה
שזה "ספר מתורגם".
על מה
הספר? את זה אפשר לקרוא בכריכה האחורית של הספר.
אבל מה זה משנה? זה ספר כל כך
טוב, שאתם תשמחו כשתפתחו את העמוד הראשון ותשמחו שמחה מהולה בעצב כשתסיימו את
העמוד האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה