לכתוב
כמו אלוהים – אשר קרביץ
ידיעות
אחרונות-ספרי חמד, 10 עמ'.
סופר
גונב את הספר שכתב שכנו הרופא בדימוס. ולא סתם גניבה ספרותית, כי אם גניבה של
סיפור שכתוב בצורה מופתית, סיפור שכתוב כמו שאלוהים כותב. ואחר כך הכול מסתבך,
והסופר נהפך לחצי בלש וחוקר את התעלומה כדי לחלץ את עצמו מהמיצר.
בסה"כ
סיפור מסגרת לא רע, שחובק בתוכו את שני הסיפורים, העלילה הראשית, ואת הספר הגנוב.
ובכל
זאת, אני לא יכולה להגיד יותר מאשר, יופי של ספר שיעביר לכם יופי כמה ימים בבית.
לא חושבת שהוא כתוב "כמו אלוהים" ולא הפקתי מהספר יותר מדי תובנות, פרט
לתובנה עד כמה לא פשוט להיות סופר.
אז
הכתיבה שנונה, אבל קצת בקטע של "תראו כמה אני שנון", למרות שבהחלט יש
תיאורים מאד יצירתיים כגון "הגובה נראה כמו אחד שההורים שכחו
בגיל שלוש בחדר כושר", או "היתה לחתול הבעה מנומנמת של גרושה תל אביבית
אלכוהוליסטית",
כן
עניין אותי לדעת מה יקרה בסוף אבל לא בקטע של לילה לבן כדי לסיים את הספר לצורך
כך. במילים אחרות, לא עד כדי כך מותח.
כמו
כן, לא יכולתי להתעלם מכל מיני פירכות בסיפור. רופאה, אמורה להיות מאד
אינטליגנטית. היא יכולה ליפול בפח עם בעלה, אין מבחן I.Q. ללב, אבל לחתום על חוזה עם גובה החובות בלי
לקרוא אותו ובלי להתייעץ עם עורך דין? בחייאת. וכל הרעיון של לרשום את הדירה על
שמו ? כבר נגמרה האפשרות לקחת משכנתא כדי לשלם לו את שכר הטרחה? פשוט מופרך. גם
ההתנהלות של השוטרת לא לגמריי מציאותית. לא סביר שמשאירים לסופר לעבוד לבד עם
מכשיר הפוליגרף ולא סביר שמשאירים לסופר לעשות חקירות בלשיות, ועוד כמה כאלה.
בסיכום,
לא הרגשתי שיצאתי בסוף הספר עם ערך מוסף שלא היה לפני שהתחלתי לקרוא ולכן, כן אמליץ
עליו לאנשים שמחפשים ספרי "טיסה" או ספרי "קורונה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה