המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים – רנסום ריגס

הוצאת כתר, 360 עמ'.

ג'ייקוב מספר לנו "נהגתי לחלום שאני נמלט מחיי השגרתיים, אבל החיים שלי לא היו שגרתיים. פשוט לא שמתי לב עד כמה הם יוצאי דופן."

גם אני חושבת שהחיים שלי נראים שגרתיים אבל בעצם הם יוצאי דופן.

אבל אל תתבלבלו. זה לא מסר ניו אייג'י. החיים של ג'ייקוב באמת יוצאי דופן. נכון, הוא חי חיים שגרתיים לגמרי בבית אמיד מאד בפרבר אמריקאי בפלורידה. אבל יש לו סבא יוצא דופן, שבילדותו סיפר לו סיפורים מרתקים על ההרפתקאות שלו. הוא גדל בבית יתומים, לחם במלחמות, חצה אוקיינוסים בספינות קיטור ומדבריות על גבי סוסים, הופיע בקרקסים, ובעיקר: לחם במפלצות.

סבא נולד בפולין אבל בגיל שתים עשרה שלחו אותו באונייה למעון לילדים בוויילס מפני המפלצות שרדפו אחריו ואחרי כל הילדים במעון, שהיו משונים. ילד אחד בלתי נראה, ילד שדבורים חיו בתוכו, ילדה שעפה באוויר וילדה שיכולה להרים סלעים כבדים. על המעון שמרה ציפור.

אבל כשג'ייקוב גדל מעט הוא הבין שמדובר בסיפורי אגדה, שהמפלצות היו בעצם אנשים שלבשו בגדים מעומלנים וצעדו בסך, ומה שהיה משונה בילדים היה שהם היו יהודים ובגלל זה המפלצות רדפו אותם.

האמנם?

כשג'ייקוב היה בן חמש עשרה קרה דבר איום ששינה את חייו. סבו נהרג על ידי מפלצת, אם תשאלו את ג'ייקוב שראה אותה, או על ידי כלבים תועים – אם תשאלו את הוריו ואת הפסיכיאטר שאליו שלחו אותו.

מכאן ואילך מתנהל מסע גילוי כשג'ייקוב נוסע עם אביו אל אותו אי בודד בוויילס ששם אמור להיות המעון. אלא, שהמעון הוא בית חרב והרוס מזה שנים רבות. מה, בעצם, יש לגלות?

כאן מתרחש הסיפור, במחוזות של קסם ואימה, של אגדה ושל חלום ושל מציאות אלטרנטיבית. של מעבר בלולאת זמן אל עבר שהפך להווה ממושך עבור הילדים והמעון שלהם. ושל בגרות ושל גילוי היכולת להילחם במה שמאיים לסכל את העולם כפי שאתה רוצה שיהיה.

"מאז ומתמיד ידעתי שהשמים אפופי תעלומות, אבל עד היום לא הבנתי כמה רבות התעלומות על פני כדור הארץ." וכך, ביחד עם ג'ייקוב אנחנו שבים ומגלים את המסתורין של החיים על כדור הארץ החביב שלנו.

הילדים במעון חיים בתוך לולאת זמן שמגינה עליהם מפני המפלצות. דבר זה מאפשר להם לא רק את הביטחון האישי, אלא גם התגברות על משך הזמן שעושה לכולנו את מה שהזמן אמור לעשות. אבל, אם חשבתם שיכול להיות נהדר לחיות כך צעיר ויפה לנצח, במזג אוויר אביבי ומושלם תמיד, עם אוכל טוב, ובית נקי, וחוף ים מקסים, וחברים טובים, תחשבו שוב. כפי שג'ייקוב מגלה, "נכון, מזג האוויר יפהפה והחיים דבש, אבל אם כל יום זהה לקודמו, ואם הילדים לא יכולים לעזוב, זאת אומרת שזה לא רק גן עדן אלא גם מעין כלא. אלא שהוא נעים ומהפנט עד כדי כך שעלולות לחלוף שנים עד ששמים לב לעובדה הזאת, ואז כבר מאוחר מדי, מסוכן מדי לעזוב. כלומר זאת אפילו לא החלטה, למען האמת. אתה פשוט נשאר. ורק כעבור זמן רב – כעבור שנים – אתה מתחיל לתהות מה היה קורה אילו עזבת."

יש כאן משל נפלא בפשטותו על מה שהחיים שלנו יכולים להיות, ועד כמה זה בידיים שלנו להימנע מלחיות בתוך כלא, כלוב של זהב שאנחנו יוצרים לעצמנו בגלל הפחד משינוי.

אבל כל הרהור מעמיק הוא על אחריותו של הקורא בלבד, הספר פשוט מספר לנו סיפור מרתק, קסום. העיצוב של הספר יפהפה, הדפים המקושטים של שמות הפרקים, והתמונות של הילדים שמלוות אותו. את התמונות קיבל הסופר בהשאלה מאספנים שנברו בתיבות עמוסות תצלומים בשווקי פשפשים ובחנויות עתיקות.