וויינסברג, אוהיו

וויינסברג, אוהיו – שרווד אנדרסון

הוצאת פן-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 230 עמ'.

אם חשבתם שלגור בעיירה קטנה במערב ארה"ב משמעותו חיים בקהילה קטנה חמה, תומכת, לעתים אולי מעורבת מדי אבל ללא ספק סוג של חממה, אם חשבתם על מסיבות קיץ, על צנצנות של ריבות פטל עטופות בבד משובץ, או על שכנים שבונים ביחד את הבית לזוג החדש, תחשבו שוב. וויינסברג, אוהיו, היא מקום של שום-מקום. מקום שחיים בו אנשים בודדים, גלמודים מאד, נואשים, אנשים שלא הצליחו לחיות את החיים שראוי לחיותם, שלא הצליחו להביא לביטוי ולהגשים את התשוקות הסמויות, את הרצון הנואש ליופי, לסדר, למשמעות, לאהבה. "...ואליס, נבגדת על ידי תשוקתה להכניס משהו יפה לחייה החדגוניים..." – איזה משפט עצוב ונורא!

שרווד אנדרסון מספר בטון ענייני ועובדתי, סיפורים קטנים על אנשים קטנים, שכוחים, בפינה שכוחת-אל של העולם, כל פרק מתייחס לדמות אחרת בעיירה, אבל העיתונאי, ג'ורג' וויליארד נוכח קבוע בכל הסיפורים.

כל אחד מאותם אנשים חי חיים קטנים וחסרי משמעות, חיים שאבד בהם אותו ניצוץ של חיות, משהו שמעניק משמעות. "קיים בתוכו איזה סוד, משהו שחותר לגדול. זהו הדבר שאני אפשרתי לו למות בתוכי."

כל אחד מן הסיפורים מדבר על עוד אחד מאותם אנשים, שאיפשר למשהו למות בתוכו.

אנדרסון נוגע ביד חומלת מאד, אבל בו בזמן אכזרית בבהירותה שאינה מסתירה דבר מן העליבות, הכישלון, הכיעור, גם באותם רגעים שבהם משהו ניצת בכל אחד ואחד מהאנשים האלה, איזה שהוא רצון לברוח, לפתוח חיים חדשים, רצון לגדולה, לאהבה, לחברות.

"שמונה-עשרה שנות חייו נראים לו כמו רגע, כמו מרחב נשימה במצעד האנושות הארוך. הוא כבר שומע את המוות קורא. הוא משתוקק בכל ליבו להתקרב לבן אדם אחר, לגעת במישהו בידיו, שיד אחרת תיגע בו. אם הוא מעדיף שהיד האחרת תהיה יד אשה, זה משום שהוא מאמין שאשה תהיה עדינה, שהיא תבין. יותר מכול הוא רוצה הבנה."

הבנה חומלת זה כל מה שניתן להעניק למצעד הדמויות העצובות שחולף על דפי הספר הזה, שנקרא בשטף רב, אלא שהאפקט המצטבר מעיק מאד.

זהו ספר שמכריח אותך לחשוב, לתת דין וחשבון.