לאכול להתפלל לאהוב

 לאכול להתפלל לאהוב – אליזבת גילברט

זמורה ביתן, 399 עמ'

אליזבת כותבת על שנת הפלאות שלה אחרי גירושים קשים, דיכאון קשה ורומן לא מוצלח, מוותרת על הבית היפה בפרוורים והקריירה הפורחת שלה, מתפטרת מהעבודה (אבל מקבלת תמלוגים כדי לכתוב על ההתנסות שלה בשנה הזו), ויוצאת לגלות את עצמה בשלושה מקומות בעולם. איטליה, הודו ואינדונזיה.

ספר בסדרת הספרים של נשים שיוצאות לחופשי מנישואים לא מאושרים ומוצאות מקום או מקומות שבהם הן יכולות לגלות את עצמן, ולגלות בעצמן כישורים, יכולות, ורצונות חדשים.

בביקורות שבכריכה האחורית נכתב על הספר שהוא "תערובת קטלנית של חוכמה, הומור וכוח חיות" וגם שזה "מסע גדוש תובנות, חלומות וצירופי מקרים מופלאים".

אז ככה. אני חלוקה בדעתי לגבי הספר. אבל, ככה. נהניתי מהספר אבל גם התעצבנתי ממנו. אני מכירה בכך שיתכן שהוא לא הגיע אלי בזמן הנכון לו, עבורי.

הספר כתוב טוב, וגילברט משלבת יפה בין הסיפור שלה בתוך המקומות שבהם היא מסתובבת, לבין קצת היסטוריה, גיאוגרפיה, רוח ומאכלים, כך שאנו למדים משהו על המקומות האלה.

אבל כל הזמן היתה לי הרגשה שהיא "מתבכיינת", שמדובר באישה לבנה, פריבילגית, שיכולה להרשות לעצמה כלכלית את המסעות חובקי עולם לגלות את עצמה, ושבכל מקום בצירוף מקרים מופלא (כפי שאמרה הביקורת של לוס אנג'לס טיימס), היא פוגשת אנשים, ונוצרת "חבורה" ונוצרות חברויות שמקדמות אותה מאוד (ואז היא בוכה בערב בדירה שבה היא גרה על הבדידות שלה).

על בסיס הספר הזה עשו סרט וג'וליה רוברטס הנהדרת עושה את מה שהיא יודעת לעשות, ועם זאת אין ספק שהספר יותר מתעמק, חושף ומעורר מחשבה מאשר הסרט.

אני כן ממליצה על הספר למי שמחזיקה בו וחשה שהוא מדבר אליה, או למי שצריכה לטוס או לנסוע שעה בתחבורה ציבורית וזה ספר נהדר לנסיעות.