זיכרונותיו של חתול נודד – הירו אריקווה
הכורסא,
215 עמ'
זה ספר
מושלם. תענוג לקרוא אותו. הוא כתוב טוב, הוא נוגע ללב, הוא מעורר שמחה, עצב, צחוק,
מחשבה. פשוט כתוב כל כך יפה, כל כך טוב, עדין, ורגיש.
ננה החתול
יוצא למסע ברחבי יפן כשהוא יושב במושב הקדמי לצד בעליו סטורו וצופה בנופים
המרהיבים החולפים מבעד לחלון. הוא פוגש את החברים הותיקים של סטורו, הוא צופה
בנופים שמעולם לא ראה בהיותו חתול רחוב עירוני ולאחר מכן חתול בית עירוני. המסע
נמשך ואנו צופים בעולם האנושי ובטבע מבעד לעיניו של חתול חכם, סקרן, בעל חוש הומור, דעתן, ואוהב.
תיאורי
הדמויות שנוגעות ללב באופיין בפגמיהן ובאנושיותן, תיאורי הנופים, מזג האוויר, הכול
מבעד לעיניים סקרניות ולא שגרתיות, פשוט מייצרים מבט חדש על דברים לכאורה מוכרים,
כמו הים או השלג.
זה מסע
שממנו אף אחד לא ייצא כפי שנכנס אליו, לא סטורו, לא החתול, לא החברים שהוא פוגש,
וגם לא אנחנו, הקוראים.
"בוא,
נצא לדרך. זה המסע האחרון שלנו.
בוא
נראה אינספור נופים מדהימים במסע האחרון הזה. בוא נחליט לחוות את כל הדברים
המופלאים כאילו חיינו תלויים בזה."
את עמודים
162-163 בספר קראתי בהתפעמות אין-קץ אני לא רוצה לקלקל למי שיקרא ולכן לא אצטט דבר
מהם.
הקושי
עם ספר כל כך נפלא כזה הוא, שכל מילה שאכתוב עליו פשוט לא יכולה להעביר את התחושה
שמקבלים בקריאתו. פשוט תהיו טובים לעצמכם ותקראו אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה