המטופלת השקטה

המטופלת השקטה – אלכס מיכאלידס

ידיעות ספרים, 336 עמ'

 

כריכה אחורית:

החיים של אלישיה ברנסון נראים מושלמים. היא ציירת מפורסמת שנשואה לצלם אופנה מבוקש ומתגוררת בבית מידות בעל חלונות גדולים שנשקפים אל פארק באחד האזורים הנחשקים ביותר בלונדון. ערב אחד חוזר בעלה מאוחר מהעבודה, ואלישיה יורה בו חמש פעמים בפנים, ומאותו רגע לא מוציאה מילה מהפה.

סירובה לדבר, או להעניק הסבר כלשהו למעשה, הופך את הטרגדיה המשפחתית לדבר מה גדול בהרבה, לפרשה שמציתה את דמיונו של הציבור והופכת את אלישיה לדמות ידועה לשמצה. מחירי הציורים שלה מרקיעים שחקים, והיא, "המטופלת השקטה", מוסתרת מעיני הציבור והצהובונים בבית חולים פסיכיאטרי בצפון לונדון.

תיאו פייבר הוא פסיכולוג משפטי שחיכה זמן רב להזדמנות לעבוד עם אלישיה. הוא נחוש לגרום לה לדבר ולחשוף את הסיבה שבגללה ירתה בבעלה

=====

 

זה ספר של חקירה בלשית–פסיכולוגית עתיר מתח ומסתורין. זה ספר שקשה להניח מהיד, ומעורר מחשבה. הספר בנוי במעברים בין העבר להווה ולאט לאט נפרשות העובדות והולכות ויוצרות את הפתרון לתעלומה. כן אציין שיש הסתייגויות מהסוף של הסיפור, אבל לדעתי זה לא פוגע בעניין שבקריאה.

אני לא אכנס לפרטי הספר כדי להימנע מספוילרים ורק אעלה כמה מחשבות.

זה ספר שאומר משהו על מקצוע הפסיכולוגיה, ועל ריבוד המניעים שבבסיס מי שבוחרים במקצוע הזה. האם מי שהולך ללמוד פסיכולוגיה עושה זאת כי הוא רוצה לעזור לאנשים? כנראה שכן, אבל בעיקר הוא רוצה לעזור לעצמו. לדעתו של תיאו פייבר, או אולי של הסופר באמצעות דמותו, אנשים נמשכים למקצוע הזה כי הם פגועים, לומדים פסיכולוגיה כדי לרפא את עצמם. הם סוחבים איתם בתוך נפשם, בלא מודע שלהם, את הקולות שאומרים להם שהם חסרי ערך, כישלון, מבישים. העצב של תיאו, שהוא נושא איתו מילדות. הכאב של לא להיות נאהב על ידי הוריו, כאשר היה הכי זקוק לכך.

כולנו סוחבים איתנו גם קולות האלה, השאלה היא אם אנחנו מחזיקים גם בקולות האחרים, הקולות שאומרים שאנחנו בסדר, שיהיה בסדר, שיש לנו ערך ויש לנו מה לתרום.

משהו על מהותו של טיפול, כפי שמסבירה הפסיכולוגית בדיון על אופן הטיפול במטופלת שלא מדברת בכלל. טיפול, הוא לא רק דיבור. טיפול הוא לתת מקום בטוח, סביבה מכילה. רוב התקשורת איננה מילולית.

ועוד דבר חשוב, מטפל צריך להיות ללא אג'נדה. המטרה של מטפל היא להיות נוכח ופתוח לרגשותיו כשהוא יושב עם מטופל.

ומה המשמעות של דיבור. דיבור כתקשורת, כהסבר, כהצגת המציאות כפי שהדובר תופס אותה. או המציאות שהדובר רוצה שאנחנו נראה. כבני אדם, אין לנו דרך אחרת לתקשר זה עם זה, אנחנו לא למדנו לקרוא מחשבות. אבל אנחנו גם לא מודעים לכך עד כמה מתוך התקשורת שאנחנו משדרים או קולטים, היא במישור הלא מילולי, שנקלט בתת מודע, ויש לו עוצמה גדולה יותר מאשר המילים שנאמרות.