מישהו
מסתכל עלייך – קלייר מקינטוןש
ידיעות
ספרים, 405 עמ'.
זואי
ווקר רואה את התמונה שלה במדור התמונות האישיות בעיתון לונדוני, והיא מנסה לגלות
איך הגיעה לשם. למחרת מופיעה תמונה של אישה אחרת, ועוד אחת ביום לאחר מכן. האם זה
צירוף מקרים, או שמישהו עוקב אחר כל הנשים האלו?
זהו
סיפור המסגרת של ספר מתח חמוד, קליל ומעניין, שיסחוף אתכם עד הסוף. ותוך כדי כך
תבינו כמה לא כדאי להיות מאד מאד צפוי, לנהל שגרה קבועה של מהלכי חיים. אולי כדאי
להסתכל רגע מאחורי הכתף, אולי מישהו מסתכל עלינו.
כשקראתי
את הספר הזה נזכרתי בפאניקה שהסרט "מלתעות" יצר כשיצא לאקרנים ואיך כולם
התחילו לפחד מכרישים ומבועות מים בתוך הים.
אז יש
לנו אישה גרושה, שמנסה לגדל את שני ילדיה לפרנס אותם ולנהל בית, יש לה חבר שעבר
לגור איתם, יש לה גרוש שממשיך לעזור לה, זוג שכנים מקסים ושש לעזור, עבודה עם בוס
מעצבן, ואחות אוהבת. יש לנו שוטרת שמנסה להילחם לקבל תפקיד משמעותי, ובעיקר כדי
לחקור את מה שתחושת הבטן שלה אומרת לה שהוא משהו ששווה לחקור, ויש לנו את לונדון,
עם קווי הרכבת התחתית ובתי קפה.
ובנוסף
לכל אלה, יש את מה שכל אישה יודעת מגיל די צעיר. את תחושת הסכנה הבסיסית שמלווה כל
הליכה במרחב הציבורי. קול צעדים מאחור, ואת מסובבת את הראש לראות מי זה. איך תדעי
אם זו סכנה או סתם איש שרץ לפגוש מישהם אחרים? מתי התחושה הפנימית הזו שמישהו עוקב
אחרייך היא אמיתית ומתי נובעת מהפחד הבסיסי הזה, שמלווה אותנו מגיל כלום ולתמיד.
וזה מה
שהעציב אותי קצת בספר הזה, שהוא באמת קליל ושוטף וקריא מאד.
האמת
שבבסיס. העובדות האלה, שהמאה ה-21 לא הצליחה למחוק. בהליכות
שלי בעיר שמתי לב, איך נשים יסובבו את הראש לבדוק של מי הצעדים שמתקרבים במרץ
מאחוריהן. גברים לא כל כך. זה כל כך טבוע בנו, שזה כביכול טבעי ונורמלי, לפחד
ברחוב אם את אישה.
הספר מחולק לשלושה קולות, כאשר הסיפור של זואי מסופר בגוף
ראשון, של קלי השוטרת בגוף שלישי. של הסטולקר המסתורי באותיות בגופן שונה.
אני
חייבת להודות שהסוף קצת אכזב אותי. נראה לי שהפתרון של התעלומה היה קצת מוגזם
וקאמפי מדי.
ובכל
זאת ובסך הכול ספר כייפי. קחו אותו לים, ויש סיכוי שלא תחזרו הביתה לפני שתתפסו
שיזוף רציני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה