סיפורי מסתורין ופנטסיה – אדגר אלן פו
הוצאת ספרים לדורי, 207 עמ'.
קובץ של 12 סיפורי מסתורין ואימה
שנכתבו על ידי אדגר אלן פו במחצית המאה ה-19. זהו קובץ סיפורים גותיים, אפלוליים,
מסתוריים, מכושפים. אודה ואתוודה, שבמהלך הקריאה, נמשכתי ונדחיתי מהסיפורים בו
בזמן. מצד אחד, הגאונות של פו, שיצר את הז'אנר של סיפור בלשי וסיפורי מסתורין,
הבהירות השכלית של הניתוח והתיאורים של הדרך שבה ידידו של המספר, האביר דיפן, מלקט
את העובדות ומסיק מהן את המסקנות הנכונות, בסיפורים "מעשי הרצח ברחוב
מורג", "תעלומת מרי רוז'ה", או חבר אחר של המספר, מר לגראן המצליח
לפענח את המפה המובילה לאוצר בסיפור "חיפושית הזהב" בדרך מושכלת. אלו
שלושת הסיפורים שמצאו חן בעיני במיוחד.
אבל, חלק מהסיפורים כל כך אפל וקודר,
מסויט, מועלה מתוך נפש מעונה וסוערת, שפשוט לא נעים לקרוא.
מה שמקשה עוד על הקריאה הוא הסגנון
המסורבל, שקשה לי לדעת אם זו השפה או התרגום המיושן. בכלל, האנכרוניזם הדביק במידת
מה את הסיפורים כמו שניתן לראות בדוגמא במשפט המצוטט: "במילים 'בריונים שלא
היו להם מטפחות כיס' מתכוון העורך לסוג הירוד ביותר של פושעים. ברם, דווקא ברנשים
כאלה נושאים עימם מטפחות תמיד – גם אם הם חסרי כתונת לגופם. בוודאי היתה לך ההזדמנות
להבחין עד כמה נהייתה המטפחת, בשנים האחרונות, הכרחית לאיש ההפקר הגמור." כן,
ללא ספק. אני בטוחה שלאלפרונים יש אוסף שלם של מטפחות כיס בארון, ליד אוסף השלדים
והגולגלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה