שלטון הפחד

שלטון הפחד – מייקל קרייטון

ספרית מעריב, 716 עמ' כולל "דבר המחבר" ונספחים

 

רומן רחב יריעה המביע עמדת כפירה בסוגיות 'מוסכמות' של איכות הסביבה והגנה על כדור הארץ, באופן הופך קרביים. בתחילת הספר נכתב כי זו יצירה בדיונית, ועם זאת אזכורי אנשים, מוסדות וארגונים המתועדים בהערות השוליים הם אמיתיים. ואכן, הערות השוליים כוללות גם הפניה למראי המקום שמהם מצטטות הדמויות בספר.

הספר נפתח בסדרת מקרי מוות המפוזרים ברחבי העולם, הם לא מקריים, וזה לא מוות טבעי. על מה ולמה? לשם כך צריך לקרוא את הספר. ואולי קצת להזדעזע מכך שקבוצות מאד קיצוניות של פעילים שמאמינים שנדרש להגן על כדור הארץ מפני מה שהאנושות מחוללת בו, מסוגלות לבצע מעשים מאד קיצוניים כדי להבהיר את עמדתם או כדי לכפות את דרכם. לרבות במחיר של חיי אדם.

ואז זה מתחיל כשאחד הפעילים מדגיש שנושא התחממות כדור הארץ הוא "תיאוריה, שגורסת כי העלייה ברמות פחמן דו חמצני וגזים מסויימים אחרים גורמת לעלייה של הטמפרטורה הממוצעת ברחבי האטמוספירה של כדור הארץ מכוחו של מה שמכונה 'אפקט החממה'".

"תיאוריה"? "גורסת"? "מה שמכונה"?

כן, תתכוננו להפיכה מחשבתית בכל מה שאנחנו יודעים, או כנראה ליתר דיוק, חושבים שאנחנו יודעים על כל הנושא הזה. אבל ממש.

ביחד עם עורך הדין פיטר אוואנס, עוה"ד של ג'ורג' מורטון, מולטי מיליונר שתורם לאירגוני הגנת הסביבה, ואשר מתכוון לתרום 10 מיליון דולר לארגון סביבתי גדול, אנחנו נדהמים כאשר ג'ניפר מציגה בפניו את הגרפים שמבוססים על נתונים ממקורות אמינים, ומהם עולה שלא בהכרח עליית הטמפרטורה הממוצעת קשורה או נובעת מעלייה ברמות הפחמן הדו חמצני.

ועוד: האם הקרחונים באנטארקטיקה באמת נמסים? ואם כן, האם זה בקצב שארגוני הסביבה מאיימים עלינו ושלדבריהם עתידים לגרום להצפה של ערי חוף בעולם?

אבל הנה העניין, זה לא ספר עיוני יבש שיעניין רק "סביבתולוגים". זה ספר מתח שמתרחש על פני הגלובוס, במירוץ חימוש קר בין פעילים קיצוניים לבין קומץ אנשים שמנסה למנוע מהם לגרום לקטסטרופות איומות שהם מנסים לייצר במטרה להבהיר את הטיעונים שלהם – חייבים לציין כמובן שכשאתה מנסה בכוח לייצר קטסטרופה כדי לתמוך בטענה שלך שקטסטרופות עתידות להתרחש, זה קצת סותר את הטענה שלך.. אבל לך תדבר עם קיצוניים...

הוויכוחים בספר בין תומכי ההגנה על הסביבה לבין אלה שרואים נתונים אחרים הם מרתקים, ובהחלט פותחים את הראש לראות דברים אחרת.

המסר העיקרי שאני לוקחת מהספר הוא, שכל צד לוויכוח כלשהו, עקרוני ומשמעותי ככל שיהיה, תמיד יש לו אג'נדה, ותמיד צריך לקחת בחשבון שהאג'נדה גורמת לעיוורון לגבי הדרך לפעול. אלימות היא אף פעם לא פיתרון לבעיות, אלימות היא הבעיה. תמיד כדאי לקחת בערבון מוגבל את מה שמפרסמים לנו בתקשורת, או המדענים, כי בהגדרה, בני האדם לא יודעים את הכול, לא יכולים לדעת הכול, לא יכולים לראות את התמונה המלאה. ולכן, ככל שניתן, להשתדל לעשות טוב, אך בראש ובראשונה להשתדל לא להזיק.

הספר מסתיים בנספח "דבר המחבר" שמציג את נקודת הראות שלו ואת מסקנותיו (לאחר חקירה של שלוש שנים וקריאת עשרות מאמרים בנושא) – מאד מעניין. אני אצטט את הפחות "משמעותית" מבין המסקנות שלו: "אני יודע בוודאות שיש בעולם יותר מדי ודאות" – ענק!

בנוסף יש נספח על סכנות הפוליטיזציה של המדע, ורשימה ביבליוגרפית שכוללת התייחסות של המחבר למה שהוא מצא בכל אחד מהמאמרים.

אבל, אם לשים את כל זה בצד, זה פשוט ספר מתח מרתק שמוביל את הקורא ברחבי העולם ומעניק סוג של אסקפיזם (ככל שבעיות גלובליות יכולות לעשות זאת).